מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל גרויסמן ואני לוקחת חלק בפרוייקט "הקשר הרב -דורי", ראיינתי את סבתי גילה שלום, אימא של אימי .

סבתי גילה נולדה בכורדיסטן בשנת 1950 בעיר זאכו,  ועלתה לארץ בשנת 1951.זאכו היא עיר במחוז דהוכ שבכורדיסטן העיראקית, על גבול טורקיה. מאמצע המאה התשע עשרה החלו יהודי זאכו לעלות לירושלים כבודדים, עליה זו היוותה גרעין חשוב בגיבוש וקליטת יהודי זאכו האחרים, שעלו לאחר מלחמת העולם הראשונה בקבוצות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היו על פי דוח של חברת כי"ח כ 2400 יהודים בזאכו. לאחר הקמת המדינה עלתה כול יהדות זאכו במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.(ויקיפדיה)

עם עלותם ארצה, היא הגיעה למעברת "יוקנעם", שהפכה עם השנים לעיירת פיתוח, והיום היא עיר. ביוקנעם נולדו לסבתי ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת, שזוהי אימי רחלי.

עוד לפני הקמת המדינה עלו יהודים רבים מכורדיסטן לארץ ישראל, בעיקר לירושלים והסביבה. עם הקמת המדינה עלתה כמעט כל הקהילה היהודית שהייתה בכורדיסטן, למעט מספר מועט של יהודים שנשארו באזור. בזמן מלחמת עיראק עלו יהודים נוספים מכורדיסטן לישראל כתוצאה מהעברת השליטה בחלק העיראקי לידי צבאות בריטניה וארצות הברית. בישראל מתגוררים על פי ההערכות לפחות כ-130 אלף איש שמוצאם מכורדיסטן. בכורדיסטן העיראקית עדיין קיימת קהילה יהודית קטנה, ואף קיים אגף יהודי במשרד הדתות הכורדי.

זיכרון של סבתי מחג חנוכה:

"באחד מחגי החנוכה כשהייתי בת עשרים ושתיים, הייתי נשואה עם ילדים והגעתי לבית הוריי (בקיבוץ ליד עפולה) בהפתעה, באחד מימי החג, עם סופגניות ולביבות שהכנתי, כי אימי לא ידעה להכין, וככה הדלקנו כל המשפחה נר חנוכה וחגגנו ביחד".

הקובה של סבתא

כבת לעדה הכורדית, סבתי מומחית בהכנת קובה. הקובה היא מנה מיוחדת לעדות המזרח, ובעיקר לעדה הכורדית, והיא עשויה מסולת ובפנים בשר. בשביל להכין אותה צריך שהבצק יהיה עמיד כדי שלא יתפרק בבישול. הקובה היא מאכל שבדרך כלל מבשלים בימי שישי בבוקר, ויש סוג של קובה מתוקה שמכינים בשמחות כגון : חינה ושבת חתן. סבתי מכינה היום קובה כפי שלמדה מאימה, וכולם אוהבים להגיע לסבתא ביום שישי, לאכול קובה וליהנות מהמטעמים שלה. סבתי לימדה גם את אימי להכין קובה, והיא ממשיכה במסורת המשפחתית, ומכינה זאת בימי שישי.

סבתי גילה היום בת שבעים ואחת, והיא עוזרת לזוג אנשים מבוגרים בני שמונים, שהיא הכירה במקום העבודה.(במפעל סולתם). שניהם חולים ולא יכולים להתנייד, והיא מגיעה אליהם כשהם צריכים, או מבקשים עזרה. היא לוקחת אותם לקניות, ומחזירה אותם לאחר מכן, חזרה הביתה.

הזווית האישית

יעל: היה לי כיף לשמוע את הסיפורים של סבתא וללמוד ממנה על ילדותה.

סבתא גילה: היה לי כיף כשיעל התקשרה, וביקשה לשמוע ממני על הילדות שלי. נהניתי להיזכר ולשתף אותה בזיכרונותיי מהילדות.