מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נאווה גפן נולדתי ב1953 בביה"ח שערי צדק שבירושלים.

המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית חולים בירושלים. נחנך ב-י"ט בשבט תרס"ב 27 בינואר 1902. מייסדו ומנהלו הראשון במשך 45 שנה, היה ד"ר משה וולך, דמות מרכזית בתולדות הרפואה בתקופת היישוב. בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו החדש בשכונת בית וגן בירושלים. (ויקיפדיה).

יש לי שבעה  אחים ואחיות ובילדותי אהבתי לשחק בקפיצה לרוחק ולהיות עם חברות אחר הצהריים.

בצבא שירתי בבה"ד 4. בה"ד 4 היה בסיס ההדרכה המרכזי של צה"ל לטירונים והועברו בו בעיקר הכשרות טירונות חי"ר כללית וכן טירונות כלל צה"לית, טירונות כושר לקוי וקורס מ"כים למדריכי טירונים. כיום משמש מחנה זיקים בו שכן הבסיס כבסיס טירונות ואימונים של פיקוד העורף. (ויקיפדיה)

כשהייתי צעירה יותר, הייתי בתנועת הנוער ושם גם הדרכתי. הייתי מתארת  את ילדותי שמחה ועם הרבה אהבה.

כשהייתי בת ארבע עשרה פרצה מלחמת יום הכיפורים  היה מאוד קשה אבל הסתדרנו. כשבגרתי החלטתי לעסוק בתפקיד שאבא שלי עשה, ושרתי במשטרה. לאחר עזיבתי עבדתי במשרד להגנת איכות הסביבה כרכזת אכיפה בצפון.

גלגולו של חפץ – סיפור עם זיכרון מאימי שנפטרה.

עוד בילדותי היא העניקה לי עדי עשוי מזהב שיוצר לפני חמישים שנה. עם כל העצב נשאר הזיכרון ממשפט שאימי אמרה לי " את הכי חשובה לי" משפט שנחרט בזיכרוני. לכן שמרתי על הצמיד, והחלטתי שהוא יעבור במשפחה, לאורך דורות רבים ואירועים חשובים, והענקתי אותו לבתי. הנחיתי אותה לתת אותו לאחת מבנותיה, ולהסביר להן את החשיבות, וגלגולו של החפץ, כדי להנציח את הזיכרון של אימי במשפחה.

הזווית האישית

נאווה: היה לי כייף לספר לנכד שלי את קורות חיי, ואת הסיפור של הצמיד.

ארבל: אני מאחל לסבתי המון בריאות ושנמשיך לבלות ביחד.