מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי סימה מזרחי לבית שטרית, נולדתי בתאריך 18.8.1955 בישראל. שם אבי אברהם, יליד מצרים, עלה לישראל בגיל 13. שם אמי רחל, ילידת טורקיה, עלתה לארץ בגיל 18 ליפו.

בית ההורים

קראו לי בשמי על שם סבתא שלי. גרתי בירושלים ברחוב יפו בשכונה יהודית, מתחתינו הייתה מרפסת שביום העצמאות ראשי הממשלה היו יושבים בה ורואים את הצעדה. בבית היו שלושה חדרים שהיו קטנים, היינו משפחה של חמש נפשות. התקלחנו יום כן ויום לא. הייתה לנו כובסת שהגיעה פעם בשבוע לכבס עד שהמצב השתפר וקנינו מכונת כביסה. מול הבית היה בית כנסת (עד היום הוא קיים). יש לי עוד שני אחים, אח גדול ושמו שלום ואחות קטנה ושמה אתי (ועכשיו מעיין). אבא שלי היה קבלן ואימא שלי הייתה תופרת. כל האחים שלי בחיים

ביום יום היינו אוכלים פתיתים ("אורז בן גוריון") ולא כל הזמן היה בשר. בשבתות היינו אוכלים דגים וסלטים. החברים היו מבית הספר ומהשכונה שבה גדלתי, המשחקים ששיחקנו בהם היו גומי, חבל, חמש אבנים, חמור קטן. למדתי בהתחלה בבית הספר כי"ח ובכיתה ג' עברתי לבית ספר סוקולוב. המקצעות שלמדנו הם תורה (בשיעורים היינו צריכים ללמוד פסוקים בעל פה ולדקלם אותם בשיעור), עברית, חשבון (בשיעורים היינו חייבים ללמוד את כל לוח הכפל בעל פה), היו גם שיעורי זימרה. המורים בבית ספר היו קשים מאוד, לא היה אפשר לפנות אליהם. העונשים שהיו זה לכתוב על דף 100 פעמיים "אני לא אפריע". התלבושת הייתה אחידה. היו טיולים בבית ספר, במיוחד אהבתי את המקצוע זימרה.

חפץ יקר ללבי

ברשותי צמידים מטורקיה, מתוארכים לשנת 1940, הם עגולים ועשויים מזהב. קיבלתי את הצמידים מסבתא שלי: מי שהייתה באה אל סבתי עם בעלה לעתיד הייתה מקבלת ממנה צמיד אחד. לאחר שבאתי עם בעלי לעתיד וקיבלתי צמיד אחד, נדנדתי לסבתי כי צמיד אחד לא עושה לי רעש, אז היא נתנה לי צמיד נוסף.

הזוית האישית

תהל הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד ללמוד דברים חדשים על סבתא שלי וגם להכיר יותר דברים מהעבר.