מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר לוגסי נולדה במרוקו ב1945 בעיר סוורה.

סבתי התחתנה עם לוי לוגסי ז"ל, ונולדו להם ארבעה ילדים: ציון, מזל, מישל וניסים. הם עלו ממרוקו ב1962 והתגוררו בתחילה בזיכרון יעקב ומשם עברו לעכו.

סבתא עבדה בתחילה במשק בית,  ודאגה לפרנסת המשפחה. לאחר שהילדים גדלו היא עברה לעבוד בבית החולים מזרע בעכו. סבתא מספרת כי העבודה בבית החולים הייתה מאוד קשה מבחינה נפשית. אבל הקשר עם המטופלים נעשה באהבה גדולה וברצון לתת להם הרגשה טובה, ויחס מכבד.

אירוע עצוב בחייה של סבתא

סבתא מספרת כי הם עברו אירוע קשה של איבוד בן (ניסים בן הזקונים) שבוע לאחר החתונה שלו. האירוע קרה במהלך ירח דבש בתאילנד. מספרים כי הוא יצא לשייט עם אישתו ובמהלך השייט הספינה טבעה והוא בניסיון לחלץ אנשים וטבע בעצמו. זה היה קשה מאוד, עד היום וסבתא זוכרת אותו בכאב רב. לזכרו היא קנתה ארון קודש ותרמה אותו לבית הכנסת בו הוא התפלל. האירוע השפיע באופן קשה מאוד על סבתא, והיא התעלתה על עצמה, וניסתה בכל הכוח והרצון, להמשיך ולנסות להתמודד עם החיים למען המשפחה.

לסבתא יש חפץ חשוב וסיפור מאחוריו

תמיד הסתכלתי על הצמידים של סבתא שהשמיעו רעש, ולא הבנתי למה אף פעם היא לא מורידה אותם, גם שהם מפריעים לה בניקיונות ובבישולים. כששאלתי אותה עליהם, ומדוע היא אינה מסירה אותם, היא סיפרה לי כי היא קיבלה בירושה את הצמידים ועוד תכשיטים מאימא שלה, בזמן האירוסין, ומאז אינה מסירה אותם אף פעם. לצמידים האלו יש חשיבות רבה, הם עברו בירושה במשפחתה של סבתי, עוד בתקופתם במרוקו, ולכן הצמידים האלו מזכירים לה את משפחתה, ואת האירועים המשפחתיים בהם כולם התכנסו יחדיו והיה שמח.

הצמידים של סבתא

הזווית האישית

נועה לוגסי: לשמוע את סבתי מספרת בכאב רב על אובדן בנה מאוד ריגש אותי. אני תמיד מכירה את סבתא כאדם חזק ושמח. ולשמוע כאב בקולה הראה לי צד אחר ורגיש שלה. אני לא הכרתי את דודי ניסים ז"ל, והסיפור נתן לי לחשוב על היכולת להתמודדות עם האובדן. אף פעם לא שאלתי את אבי על כך, וסבתא הראתה לי נקודת מבט חדשה על החיים והנצחת האובדן.