מאגר סיפורי מורשת

הנכדה תהילה, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא דבורה ויחד הן מתעדות את הסיפור של סבתא דבורה.

סבתא דבורה כהן נולדה באלג'יר בעיר קונסטנטין בשנת 1958. לסבתא דבורה שלושה אחים ואחיות. שם משפחת נעוריה הוא דוקאן. השפה המדוברת בבית הייתה צרפתית.

היא עלתה לארץ כשהייתה בגיל שלוש, בשנת 1961. בתחילה הם גרו בבאר שבע ואחר כך עברו לאשדוד. הם חיו בדירה קטנה של שלושה חדרים. כל הילדים ישנו יחד באותו החדר. הם לא היו מפונקים וידעו להודות להשם על כל יום ויום בחייהם.

לאימא של סבתא, קראו הילדה. היא הייתה עקרת בית ולאבא של סבתא קראו אבנר. הוא היה עובד ברכבת. סבתא הייתה אוהבת לשחק קלאס וללכת לסרט עם חברות. היא הייתה ילדה שובבה. היא אהבה ללמוד כימיה וביולוגיה.

סבתא מספרת שאבא שלה היה איש שב"כ. לעיתים קרובות אביה היה נוסע הרבה מישראל לאלג'יר, כדי להציל יהודים מאלג'יר ולהעלות אותם לישראל. רובם של יהודי אלג'יריה אז העדיפו להגר לצרפת ולא לישראל. אביה היה צריך לשכנע את היהודים לעלות לישראל דווקא. הוא עזר להבריח אותם דרך הים באנייה.

גם כאשר הוא עבד ברכבת, הוא היה בסתר מציל יהודים. העבודה ברכבת ישראל שימשה מסווה וכיסוי לתפקיד העיקרי שלו, הצלת יהודי אלג'יר והעלאתם לישראל

אביה של סבתא ידע ג'ודו ולימד את כל הילדים להגן על עצמם בעת הצורך.

סבתא דבורה התחתנה עם סבא ציון בשנת 1978 ושם משפחתה כיום, כהן.

 סבא וסבתא ביום נישואיהם

נולדו להם ילדים ונכדים מתוקים, והם רווים הרבה נחת מהם.

 משפחתה של סבתא

הזוית האישית

הנכדה תהילה: תודה לך סבתא, מאחלת לך בריאות, נחת ואושר תמיד.