מאגר סיפורי מורשת

סיפור שסופר על ידי אראלה אמיר מתנדבת בבית ספר פלגים לאביב צור.

אראלה חברת קיבוץ הזורע. נשואה לגדעון אמיר, בן קיבוץ מראשוני הבנים. אמא של אביב, ורד, עילם וענת. אראלה נולדה בבית שערים בשנת 1941, כשגדלה עברה עם המשפחה לרמת ישי, ומשם לטבעון. מטבעון עברה ללמוד ב"שומריה", ומשם היא עברה להתגורר בקיבוץ הזורע.

אבא של אראלה עלה לארץ מיגוסלביה – בלארוס כיום, ואמא של אראלה עלתה לארץ מפולין – בלארוס כיום.

תחביביה כיום הם: ציור, קריאת ספרים וטיולים בארץ ובעולם.

נישואין פיקטבים

השנה מלאו שבעים שנה לקיבוץ הזורע ולעוד ישובים בארץ ,בניהם גם לבית שערים מקום הולדתי. כמו כל בני ובנות המושב, קיבלתי הזמנה להשתתף באירוע חגיגות השבעים ובחרתי לבוא לצעדת בית שערים שנערכה ב – 15.4.2006. במהלך היום עברתי יחד עם חברה מבית שערים איתה אני שומרת על קשר, בנקודות שונות בדרך, בין היתר פגשנו את שרה, חברה נוספת. "זו הבת של האישה שאבא שלך הביא לארץ בנישואים פיקטביים" אמרה לי החברה. ידעתי משהו מעורפל על האירוע הזה בחייו של אבי, אך לא מעבר לזה. אבא שלי ז"ל, לא אהב לספר על מה שהיה בעבר. למעשה נחשפנו לסיפור המשפחתי שלו, רק כשילדנו עשו עבודת שורשים, להם הוא סיפר ברצון. עברו מספר שבועות מצעדת בית שערים, יום אחד התקשר אלי אדם שהציג את עצמו כחנן ויטליס מבית שערים. חנן הוא הבן  של האישה שאבי הביא לארץ. אמו היום כבת תשעים וארבע. הוא מחפש מידע על סיפור עלייתה לארץ, אמר לי. אמו סיפרה לו שמאחר וזה היה בזמן המלחמה, העלייה לארץ נמשכה זמן רב, בהם היטלטלה ברחבי אירופה יחד עם אבי. לא ידעתי על כך דבר, ונדהמתי מהמידע הזה והסקרנות התעוררה. חיפשתי בין התעודות הישנות ומצאת את הדרכון הבריטי הישן של אבי. כאן למעשה מתחיל הסיפור.

מושב בית שערים כמו הזורע עלה להתיישבות בשנת 1936 משפחות צעירות ללא ילדים וקבוצת רווקים. יצחק וחוה שמן היו בין המייסדים. מינה אחותה  נשארה עם המשפחה בעיירה רווה רוסקה בפולין. ענני מלחמת העולם השנייה כבר התקבצו מעל שמי אירופה, ועקב מדיניות הספר הלבן של השלטון הבריטי, היה קשה להשיג אישור עלייה לארץ, מה שנקרא סרטיפיקט. אחת הדרכים לעקוף את הקושי הזה, הייתה באמצעות נישואים פיקטיביים. בחורים רווקים היו נוסעים לאירופה בעיקר לפולין, מתחתנים שם עם בחורות רווקות, וכך מביאים אותן לארץ.

אבא שלי עלה לארץ בשנת 1929 מיוגוסלביה והוא רק בן שמונה עשרה. לאחר כמה שנים הצטרף לבית שערים, יחד  עם גרעין יגוסלבי. אבא חיפש דרך לבקר את הוריו שנשארו ביוגוסלביה, אך לא היו לו אמצעים לכך. חוה שומן ביקשה  להעלות את אחותה מינה מפולין. וכאן נפגשו רצונותיהם, יצחק וחוה שומן מכרו פרה אחת, מתוך השתיים שהיו להם, נתנו את הכסף לאבי כדי שיסע לפולין, יתחתן עם מינה, ויביא אותה לארץ. בדרך חזרה יעברו ביגוסלביה כדי לבקר את הוריו – סבא וסבתא שלי.

בדרכון הישן של אבי שנשמר בצורה מדהימה, מצאתי חותמות, ויזות, וויזות מעבר בשפות שונות: אנגלית, פולנית, רומנית, טורקית, סרבית. בעזרת מספר חברים, הצלחנו לתרגם את כל המידע הזה. וכאן תודה לאברהם נגרי ולשולמית שליינסר שסייעו בתרגום. יחד עם המידע שחנן ויטלס מסר לי, כשנפגשתי איתו ועם אחותו, כמה שבועות מאוחר יותר, שחזרנו את סיפור העלייה לארץ.

הזוית האישית

אראלה: היה לי מאוד מעניין להיזכר ולשתף בסיפורים, את אביב נער בכיתה ו' , עימו נפגשתי כדי לתעד את סיפורי, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

אביב: היה לי מאוד נעים ומעניין לשמוע את הסיפורים של אראלה, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בה השתתפנו יחד.