מאגר סיפורי מורשת

אני בוחרת להביא את סיפורה של סבתא רבתה שלי, מרים. לשם תיעוד הסיפור ולהשלמת כל הפרטים,  נעזרתי גם בסיפורה שהתפרסם בספר של "ארגון יוצאי רוזישץ" שמביא את סיפורה:

שמי מרים קלינמן, נולדתי ב1922בעיר רוזישץ שבפולין.

הייתה לי ילדות מאושרת. למדתי בבית ספר "תרבות", ואחרי שסיימתי את הלימודים נרשמתי ללימודי הנהלת חשבונות. היו לי הרבה חברות, והייתי חברה בתנועת הנוער בית"ר שהסניף הרוזישצאי שלה, היה מול הבית שלי. הבית שלנו היה ממוקם ליד הסטיר, ואני ואחיי נהגנו לשחות הרבה בנהר. אני זוכרת שהייתי הילדה הראשונה ברוז'ישץ, שקיבלה בגד ים, אופניים ושעון. אבא היה נוסע לוורשה וללודז', ותמיד היה חוזר עם מתנה מיוחדת עבורי.

היו לנו יחסים מצוינים עם השכנים, אף פעם לא היו לנו בעיות איתם. כל החברות שלי היו יהודיות, מכיוון שלמדתי ב"תרבות" ואבא ואחיו היו בין מקימי "תרבות" ברוזישץ. המשפחה שלי לא הייתה משויכת פוליטית לשום פלג, וגם ציוניות אני לא זוכרת שהייתה בבית. ההורים היו עסוקים בעיקר עם החנויות.

בשנת 1930 אבא נפטר ואמא נשארה לבדה עם שישה ילדים, אמא המשיכה לעבוד בחניות שלנו, והאחים שלי עזרו לה, ומצבנו הכלכלי המשיך להיות טוב. לאחר מכן בשנת 1939 הרוסים לקחו מאימא את כל החנויות, ובשנת 1941 הגרמנים פלשו והתחילו להרוג יהודים. אני זוכרת שהיה לנו טייס רוסי שהציע לנו לעזוב ובסוף לא עזבנו, כי לא רצינו להשאיר את אמא לבד. אני זוכרת שהיו גופות ברחוב, והגרמנים לא נתנו לנו לפנות אותם. כשלקחו אותנו לגטו היה לנו שכן אוקראיני שמו היה קולה טומאשביץ, וכאשר נכנסו הגרמנים הוא בא אלינו ושאל איך הוא אוכל לעזור. אמא אמרה לו שהוא יכול להצטרף למשטרה, ולהעביר לנו ידיעות וכך זה באמת קרה, קולה הצטרף למשטרה, ושיתף אותנו בהכל (על מהלכי הגרמנים) וכך היינו יודעים מתי להסתתר ולברוח.

קולה עזר לנו כל הזמן והציל אותנו שוב ושוב, יום אחד קולה הודיע לנו שמתוכנן חיסול של גטו ברוז'ישץ. בלצוק כבר חיסלו את הגטו, ובקרוב יגיע חיסול של הגטו שלנו. קולה הוציא אותי מהגטו, ולאחר מכן לקח את אמא והעביר אותה לכפר הגובל עם הגטו. אני נשארתי עם צבי, עד שהחלטנו להתפצל, אני הסתובבתי בין הגויים בחיפוש מקום.

בהמשך צבי ואני נפגשנו והחלטנו ללכת לבית של גוי, שאמא עזרה לו רבות לפני המלחמה, שמו היה בוגדן, הסתתרנו אצלו יחד עם עוד מישהו שטען שהוא "עריק גרמני", ובסופו של דבר התגלה סודו שהוא יהודי. שמו היה בוריס(ברוך) קלינמן וימים לאחר מכן הוא הפך להיות בעלי. בגג שאנו ישנו כל לילה נשכו אותי העכברושים, ועד היום נותרו בגופי סימנים.

כשנגמרה המלחמה ובני הבכור פישל (פרדי) נולד, עברנו לגור בארגנטינה וחיינו שם עשרים שנה, אבל בשלב מסוים, בני הבכור התחבר עם חברים בטקוארה – תנועה פשיסטית ואנטישמית, ואז החלטנו לעלות לארץ. בשנת 1963 עלינו לארץ ישראל.

הזווית האישית

יעל: אני רוצה להגיד לסבתא רבתה, שהיא אישה חזקה בגלל כל מה שעברה, ולמדתי רבות על עברה.