מאגר סיפורי מורשת

שמי איתן אזולאי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, עמי מורן ויחד תיעדנו את סיפורו.

סבא עמי מספר לאיתן

שמי עמי מורן, אהיה בן 69 השנה. אני אבא לשלושה ילדים וסבא לשבעה נכדים. נולדתי בכפר סבא בבית חולים מאיר לזוג הורים שהם ניצולי שואה, שהגיעו מרומניה, הכירו והתחתנו בארץ. אני אוהב מאוד לטייל ולקרוא, אני מאוד אוהב מוזיקה ואני אוהב כדורגל.

אימא שלי הייתה אחות בבית חולים ואבא שלי עבד בבניין ותוך כדי למד הנהלת חשבונות. לאחר סיום הלימודים הוא הפך למנהל החשבונות של המושב נווה ירק. גדלתי בנווה נאמן שהיום היא שכונה של הוד השרון. בגלל ששני ההורים שלי עבדו גדלתי למעשה אצל חברות של סבתא, אליהן חזרתי מהגן. כך זה היה עד שהגעתי לגיל חמש וחצי ואז נולד אחי הקטן ואימא שלי הפסיקה לעבוד, כדי להיות איתנו ולטפל בנו.

אבא שלי קיבל קידום והפך למזכיר המושב. גרנו בנווה נאמן עד שהייתי בן עשר, כשהייתי בן עשר ההורים שלי מכרו את הבית בנווה נאמן ועברנו לפתח תקווה. למדתי בתיכון אחד העם בפתח תקווה, בתיכון הייתי תלמיד לא טוב, היו מקצועות שאהבתי ולמדתי והיו מקצועות שלא אהבתי ולכן לא למדתי אותם, למשל ערבית ומתמטיקה, פעמים רבות גם לא נכנסתי לשיעורים. בשנת 1972 סיימתי תיכון ללא תעודת בגרות (לקראת גיל 50 סיימתי תואר בהצטיינות למרות שלא הייתה לי תעודת בגרות) והתגייסתי לצבא, הצבא הפך אותי לבן אדם.

תקופת השירות הצבאי

באוגוסט 1972 התנדבתי להגיע ליחידה קרבית לסיירת חרוב, עשיתי קורס מ"כים והלכתי להיות מ"כ בפלוגה הצעירה של אוגוסט 1973 ואז פרצה מלחמת יום כיפור. היינו בכוח מיוחד שנקרא "כח אסף", השתתפנו בטיסות חילוץ ואחר כך התארגנו על שני רכבים ונסענו לוואדי סודר כדי להצטרף לכוח שכבר היה שם. נסענו מבסיס רפידים בסיני עד לוואדי סודר, ג'יפ וזחל"מ.

מלחמת יום הכיפורים

המלחמה התחילה ב- 6.10.73. הגענו לרפידים ב- 7.10, וב8.10 בבוקר תקפו אותנו מטוסים מצריים, זו הייתה ההתקפה הראשונה שחוויתי. היו שם שלושה צנחנים שנהרגו לידינו מההתקפה הזו. יומיים אחר כך כשהיינו בדרך לוואדי סודר תקפו אותנו מטוסי מיג מצריים, קפצנו מהרכבים, התפזרנו וירינו עליהם, הגיע לאזור מסוק של חיל האוויר והמטוסים עברו לרדוף אחרי המסוק ולנסות להפיל אותו. הגיעו שני מטוסי קרב שלנו, התפתח קרב אוויר מעלינו, שני מטוסים מצריים מתוך הארבעה שהיו נפלו, אחד הטייסים הצליח לנטוש את המטוס בחיים, רדפנו אחריו ושבינו אותו כשהגענו לוואדי סודר, לשם הגיע המסוק ואסף את השבוי. בוואדי סודר שוב תקף אותנו מטוס, עבר מעלינו וירה עלינו רקטות. כשהגענו התברר שהייתה היתקלות עם כוח קומנדו מצרי בוואדי סודר, בקרב נהרגו הרבה חיילי קומנדו מצריים ונהרגו גם שמונה חיילים שלנו, חלקם היו חברים שלי. בגלל שחיל האוויר לא מפנה גופות של חיילים שהם לא של חיל האוויר, אנחנו שמרנו על גופות החיילים החברים שלנו במשך חמישה ימים. אחרי חמישה ימים פתחו את הציר לנסיעה ומספר ימים אחר כך העבירו אותנו למקום אחר בסיני, המלחמה הסתיימה ב – 24.10. ובתאריך 25.10 שלחו אותנו חזרה לבסיס להמשיך בתפקיד השוטף. הגעתי הביתה בלילה בין שישי לשבת ואז הבנתי שהורי חשבו עד אותו רגע שנפלתי בשבי, אימא שלי ידעה שאחזור ועסקה בסריגה של סוודר עבורי.

לאחר סיום הטירונות ירדנו למחנה גדי בבקעה, סיירת חרוב סבלה אבדות כבדות במלחמה, יותר ממחצית הכוח הלוחם של הסיירת נמחק. מפקד הסיירת קרא לנו וביקש שנצא לקורס קצינים כדי לשקם את הסיירת. הלכתי לקורס קצינים, כשהייתי באמצע הקורס החליטו לפרק את הסיירות בצה"ל. סיירות חרוב, שקד ואגוז פורקו ולכן כשסיימתי את הקורס למעשה לא הייתה לי יחידה לחזור אליה.

במשך שנה הייתי קצין בבסיס טירונים מרכזי של צה"ל בבה"ד 4. הייתי מ"מ, סמ"פ ומ"פ. הייתי המפקד הראשון של פלוגה ב' בבסיס הזה. כשסיימתי את תפקיד המ"פ ביקשתי לעזוב, מפקד הבסיס אישר לי למצוא יחידה. שמעתי על יחידת 669, יחידת חילוץ של טייסים, וביקשתי להצטרף ליחידה הזו, אחרי ראיון שלחו אותי למבדקים וקיבלו אותי. עשיתי קורס לוחמי חילוץ, קורס ד' ב669. אחרי הקורס עשיתי תפקיד של קמב"ץ היחידה וקיבלתי צוות לפקד עליו, פיקדתי על הצוות עד פיקוד המסלול. לאחר מכן הייתי קצין הדרכה של היחידה במשך שלושה חודשים ולאחר מכן, לאחר שש שנים בשירות צבאי השתחררתי בדרגת סרן.

ב-669 החוויה הכי קשה שהייתה לי זה מסוק שהתרסק בבקעה, נהרגו שם 54 חיילים, הייתי שם באותו לילה וראיתי את כולם מתים. באפריל 1977 חילצתי נער בן 17 מתוך מעיין בעין תמיר בנחל כזיב, הייתי עם עוד לוחם מהיחידה בשם טל והוצאנו ילד בן 17 מתוך בולען שהיה במקום. תשע שנים אחרי, אותו ילד נהרג בהתרסקות מטוס.

תקופת השירות היא המשמעותית ביותר בחיי, שם התבגרתי, שם התחלתי לפקד על אנשים, לדאוג להם, לאמן אותם ולהוביל מבצעים.

השירות בשב"כ

לקראת סוף השירות הכרתי את עפרה והתחתנו בתאריך 5.4.78. השתחררתי באוגוסט 78. אחרי השחרור עשיתי מבדקים לתפקיד אבטחה בחו"ל, עשיתי קורס ירי ונסענו לחו"ל. היינו שנה באנקרה ושנה וחצי באיסטנבול ועוד שנה באתונה. רעות בתי הבכורה נולדה בשנה בה היינו באתונה. עפרה חזרה לארץ ללדת אותה. בתום השנה באתונה חזרנו לארץ, הגשתי מועמדות להצטרף לשב"כ, עשיתי הכשרה של שנה והתחלתי לעבוד בשב"כ, עבדתי שם 23 שנים כמעט. תקופה מרתקת מאוד שאי אפשר לספר עליה יותר מדי, מעבר לכך שהתפקיד שלנו היה לסקל פיגועים.

בשנת 2005 פרשתי ואז התחלתי להגשים חלומות, החלום הראשון אותו הגשמתי היה די ג'יי, עשיתי את זה במשך שמונה שנים, המסיבה הכי גדולה שתקלטתי בה הייתה מסיבה של 800 איש ביפו. החלום השני אותו הגשמתי היה לעבוד ביקב, עבדתי שם שנה וחצי. מאז אני עושה כל מיני דברים, נותן הרצאות, מתנדב בכל מיני מקומות, עושה טיולים בעולם ובארץ.

הזוית האישית

סבא עמי: דעתי היא שמאד חשוב לשמור על הרצף הסיפורי של הדורות. אולי כרגע הדבר עדיין לא ברור מאד, אבל יום יבוא ותרגיש את מה שאני מרגיש כיום ואת זה אני אומר כשאיני יודע כמעט דבר על הסבים והסבתות שלי ועל כך אני מצטער מאד.

איתן: לסבא, אני מאוד מתעניין בסיפורים שלך ומקווה שהיה לך כיף.