מאגר סיפורי מורשת

שמי צביקה חוברס, נולדתי בשנת 1954 כבן צעיר להוריי ואחותי. הוריי היו ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם בשואה והיו מאוד גאים במשפחה החדשה שהקימו בארץ ישראל.

גרנו בשכונת חליסה בחיפה. כשהייתי בן 5 עברנו לגור בשכונת קריית אליעזר, בחיפה. שנות ילדותי היו מלאות שמחה ומשחקי כדור עם חברים, וכמו כן פעילות בתנועת הנוער.

לאחר סיום לימודיי בבית הספר התיכון, התגייסתי לצבא, אל חיל האוויר. הוריי היו מאד גאים בי, במיוחד לאחר אובדן משפחותיהם בשואה.

ביקור גורלי

בצבא הכרתי חברים וחברות חדשים. אחת החברות, חיילות ששירתה איתי בצבא, הזמינה אותי אליה הביתה לביקור. בביקור זה קרו שני דברים משמעותיים ומיוחדים. הראשון: מיד כשנכנסתי, אמה של הידידה שאלה אותי אם שם משפחתי הוא חוברס. התפלאתי מאד מהיכן היא מכירה אותי. משיחה שניהלנו, התברר שהיא הכירה את הוריי (היא אמרה שאני מאד דומה לאבי…). הם היו יחד באונייה עליה עלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה, וגרו אוהל ליד אוהל בקפריסין, במחנה המעבר ששהו בו עד שקיבלו אישור להכנס לארץ ישראל. הדבר השני המשמעותי עבורי היה, שכשפגשתי את אחותה הצעירה של ידידתי החיילת – התאהבתי. האחות הזו היא היום סבתא אורית. אנחנו נשואים כבר 47 שנה, יש לנו שלושה ילדים: שני בנים ובת, ושמונה נכדים מקסימים (שגיא הוא אחד מהם).

עבדתי שנים רבות ברפא"ל, חלק ניכר מהן בפיתוח של טילי הגנה אווירית, ועל כך אני מאד גאה. עם יציאתי לגמלאות, התחלתי להתנדב ב"כפר תקווה", שהוא כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים, בהדרכת רכיבה על אופניים, שהוא התחביב העיקרי שלי.

סבא ברכיבה על אופניו

עבדתי על הרבה פרויקטים בחיי, אך הפרויקט שאני גאה בו ביותר, הוא המשפחה שלי!

הזוית האישית

גיא הנכד המתעד: אני גאה בסבא ונהנה לשמוע את סיפוריו המרתקים. המשכתי לשאול עוד הרבה שאלות בבית.

סבא צביקה: זוהי תכנית נהדרת שחיבר וקישר בינינו, אני שמח עליו ועל ההשתתפות בו.