מאגר סיפורי מורשת

שמי גאולה צברי, הוריי עלו ארצה ממרוקו לישראל בשנת 1948 למחנה עולים בפרדס חנה ומשם עברו לכפר יבנה מקום הולדתי.

לאבי היה פרדס בגודל של 14 דונם. הבית היה ממוקם באמצע הפרדס. זה היה בית ערבי גדול מאוד, תקרה גבוה מאוד אך בנוי כחדר אחד גדול. גדלנו 12 אחים בבית. כולנו ישנו בחדר אחד.

הוריי דיברו בשפות צרפתית וערבית אך אסרו עליהם לדבר בשפה זרה, אלא רק בשפה העברית. החיים לא היו פשוטים: השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית, אך האווירה בבית הייתה נעימה מאוד ושמחה.

שם שיחקנו בפרדס ואכלנו פירות הדר ישר מהעץ. זכור לי בימים בהם לא היו מים לתושבים – לנו היו מים וכל אנשי השכונה הגיעו עם סירים, דליים וכל  מה שהיה אפשר למלא בו מים. הייתה אהדה גדולה בן התושבים, תמיד עזרנו אחד לשני. היה כיף לשחק בחצר ההיא שלנו, מתחת לעצי הפרדס, בגלל שהיה מרחב גדול וצל מתחת לעצים. לכן כל ילדי השכונה אהבו לבוא אל ביתי הדל והפשוט. כדי לשחק במרחבים.

הזוית האישית

גאולה: אני מאחלת בריאות ואושר לכולם.