מאגר סיפורי מורשת

פפה הוא הילד השני במשפחה של ארבעה בנים ובת. הוא נולד בטוניס וחי בעיר טוניס עד גיל 11. בגיל 11 עלה לארץ. אביו היה קבלן בנין ואמו הייתה עקרת בית. הוא למד בבית ספר יהודי. בני הדודים שלו שגרו מסביב היו החברים שלו. פפה זוכר שאבא שלו היה לוקח אותו לאתרי בניה לראות את תהליך הבניה. כל תהליך הבניה אז היה ידני, לא היו מכונות ומנופים.

פפה בבית ספר היהודי בטוניס בגיל 10. למדו בנים ובנות בניפרד בשפה הצרפתית. לבשו אז סוג של סינרים על הבגדים

סיפור מילדותו של פפה בטוניס

פפה מספר: "כשהייתי בגיל 9, נולדו לי אחים קטנים תאומים (חיה וגיא). פעם לא היו חיתולים חד פעמיים, היו חיתולי בד רב פעמיים. כשהתינוקות היו עושים את צרכיהם, היו מכבסים בסיר גדול את החיתולים על הפרימוס על ידי הרתחה. כשהאש של הפרימוס היתה נחלשת, היה צריך לפמפם אותו לתת לו יותר לחץ כדי שהלהבה תגדל. אחת הפעמים בהן הסיר היה על הפרימוס, אימא שלי שמעה שהאש נחלשת, אז אני הלכתי לפמפם את הפרימוס וכל הסיר הגדול עם המים הרותחים והחיתולים נשפך עלי. כל הגוף שלי נשרף ודוקטור אוזון בא כל יום והחליף לי תחבושות, כי פעם לא היו לוקחים לבית חולים בגלל כוויה – היו מביאים דוקטור הביתה. אני זוכר את התרופה, קראו לה תול גרה למייר – זו קופסה כזו מכסף ובפנים יש תחבושות גזה בתוך שומן. הרופא היה מוציא תחבושת אחת ומורח על הגוף שלי עם השומן, כדי שלא תידבק לי התחבושת לבגדים עד שזה עבר".

סיפור עלייה לארץ

פפה מספר: "עשו בר מצווה לאח הגדול שלי, פרדי, וכמה ימים אחרי זה אמרו לנו שאנחנו נוסעים לארץ ישראל עם עליית הנוער באונייה, רק אני ופרדי בלי ההורים. אני הייתי בן 11 והוא היה בן 13. עלינו על אונייה עם 15 ילדים ומדריכים. לקחו אותנו לדרום צרפת כתחנת ביניים. לשם הגיעו מלא ילדים מכל התפוצות. בצרפת ניסו ללמד אותנו שירים בעברית ולא היה לי בכלל מושג בעברית, לא ידעתי מה דיברו איתי. התחילו ללמד אותנו בקבוצות. אני הייתי בקבוצה של הצעירים ופרדי היה בקבוצה של הבוגרים. שלושה חודשים אחר כך לקחו אותנו שוב לאונייה ועלינו ארצה דרך נמל חיפה.

כשהגענו, שמו אותנו על אוטובוס והביאו אותנו לירושלים, לחוות הנוער הציוני. אני זוכר שאנחנו ירדנו מהאוטובוס ונכנסו בשער וראינו את כל הבוגרים עושים לנו קבלת פנים. אחד הבוגרים שאני זוכר עד היום הוא הזמר שלמה בר מלהקת הברירה הטבעית, קראו לו אז בן עזרי. חילקו אותנו לקבוצות, שמו אותי בקבוצה של הגיל שלי. את פרדי שמו בקבוצה של הבוגרים. הייתי נפגש עם פרדי כל יום בארוחות, כל קבוצה הייתה נכנסת בטור, היו שולחנות לכל קבוצה. הייתי מתגעגע הביתה. אחרי שנה ההורים שלי והאחים הקטנים עלו לארץ, תחילה למעברה ולאחר מכן למושב חגור. כל חג היינו מקבלים חופשת חג מהפנימייה, חודש אצל ההורים וחודש במחנה עבודה. אבא שלי ביקש שאני יעשה פה בחגור את המחנה העבודה, אז את החודש של מחנה העבודה עשיתי במושב".

פפה בחוות הנוער הציוני

פפה מספר על הסקט הבודד:

צבא

פפה שירת בתל השומר בגלל פרופיל נמוך, כי הייתה לו בעיה בברך. כשהשתחרר עלה לו הפרופיל חזרה כך שיכול היה להשתתף במלחמות ישראל. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 פפה גוייס יחד עם כל חבריו מחגור לשמור על הגבול הירדני סמוך לקלקיליה. במלחמת יום כיפור בשנת 1973 פפה גוייס למשך שבעה חודשים רצופים לשמור על הגבול המצרי בתעלת סואץ. הוא הגיע רק לשלושה ביקורים קצרים במהלך התקופה הזאת. במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 פפה גוייס בצו 8 ללבנון, דרומית לביירות. בזמן שגוייס בכל המלחמות, ממה החזיקה את המשק החקלאי לבד.

פפה בצבא

 פפה חייל עם יהודה בן דוד שלו

נישואין

פפה: "ממה הגיעה מפריז לביקור במושב בשנת 1965 לחתונה של בת דודה שלה שהתחתנה עם אח של פפה. הפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה בבית העם בחגור בהקרנת סרט. המבטים שלנו הצטלבו וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. בחתונה של אחי הזמנתי אותה לריקוד סלואו. אחרי שהיא חזרה לפריז, התכתבנו כל שבוע כמה פעמים בשבוע במכתבים. אחרי כמה חודשים ההורים שלי כתבו להורים שלה שאנחנו רוצים להתחתן. בשנת 1966 ממה עלתה לארץ והתחתנו בבית העם במושב".

 בחתונה של אח של פפה ובת דודה של ממה בה רקדו את הסלאו הראשון (ראשונים מימין)

  המכתבים שפפה שלח לממה לפריז

 החתונה של פפה וממה

תעסוקה

פפה: "הייתי טרקטוריסט במושב עם טרקטור קטרפילר שאבא שלי קנה. הייתי מעבד את האדמות של החברים במושב במשך 16 שעות ביום. עבדתי בזה עד שהגב שלי לא עמד בזה יותר. לאחר מכן, התחלתי לעסוק בפיטום אווזים במשך 11 שנה, בתקופה שזה היה חדש בארץ והיה מותר לעסוק בזה. בנוסף עבדתי בגידולי עגלים וגידולי שדה. היה לנו גם מטע של פקאנים ושל אפרסקים. אחרי החקלאות עבדתי במסגרות עד שהפכתי למתקין שלטים עצמאי".

הטרקטור שפפה שלי היה מעבד איתו את אדמות החברים, כיום מוצב בכניסה למושב

 מטע האפרסקים וקטיף אפרסקים. כל המשפחה עזרה בחקלאות.

אילן היוחסין של המשפחה

בשנה האחרונה בתקופת הסגרים והקורונה, פפה גילה תחביב חדש – חרטות עץ. הוא בנה בעצמו מכונת חרטות  והתחיל לייצר יצירות מדהימות. בכל יצירה הוא מפתיע מחדש בגאונות, בכישרון וביצירתיות. הוא משתמש בתהליך היצירה בגאומטריה לחישוב זוויות.

למד להתחבר לרשתות החברתיות בתחום ולערוך סרטים.

היצירות של פפה: 

מסורת אצלנו במשפחה

ביום שישי אנחנו עושים קידוש וקבלת שבת. פעם בשנה כל המשפחה המורחבת – בוקרה (כולל דודים ובני דודים של אימא והילדים שלהם) יוצאים לסופ"ש בצימרים ומטיילים ביחד.

·        פעם בשנה כל המשפחה (כולל פפה) עושה סובב כנרת

הזוית האישית

שי הנכד המתעד: במהלך העבודה גיליתי על החיים הלא פשוטים שהיו לפפה בילדותו ואיך למרות הכל תמיד הוא מצא את הדרך לקום. לעזוב בגיל 11 (הגיל שלי עכשיו) את הבית וההורים ולעלות לארץ לא ידועה, נראה לי ממש קשה. גם להילחם במלחמות ולהיות רחוק מהבית ומהמשפחה זה לא קל. פפה שלי הוא פפה מיוחד. הכל הוא יודע לעשות. כל מה שאני מבקש לעשות או לתקן, הוא עושה. אני גאה בפפה שלי וביצירות שהוא עושה.

פפה: היה נחמד, נהניתי. היה כיף שמישהו מקשיב לי ואני שמח שהסיפור ישאר לדורות הבאים.