מאגר סיפורי מורשת

שמי אביב חן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת אני משתפת את הסיפור המשפחתי של סבי חרמון עמי.

ילדות

שמי עמי חרמון, נולדתי בשנת 1952 בישראל, בעיר חיפה. נולדתי כבן שלישי, להורי רחל וחנן חרמון, אחרי שני אחים, דני אחי הגדול ואיתן אחי האמצעי. בתור הבן הצעיר הרגשתי שתמיד שומרים עלי ומגנים עלי.

הייתה לי גם אחות חורגת בשם צפרירה, מנישואיו הראשונים של אבי, היא גדלה בקיבוץ תל יוסף כילדה ומידי פעם בשבתות היינו נוסעים לבקר אותה ואת אימא שלה בקיבוץ. לאחר שהתחתנה היא עברה להתגורר בנהלל עם בעלה וגם לשם היינו באים מידי פעם לבקר אותם.

גדלתי בקריית ביאליק שהייתה פעם ישוב כפרי, לעומת היום שהיא נחשבת כעיר. בתקופה שגדלנו היה מקובל להשאיר את הדלתות פתוחות, כיוון שהיה קשר חם בין השכנים כמו חברות שכזו. מידי פעם היינו באים לאכול אצלם או להפך, ונהנינו לדבר על כל מה שקרה באותו היום ומה שקורה בשכונה.

בילדותי אהבתי לשחק מאוד בכדורגל, 5 אבנים, סוס ארוך, הקפות ועוד בעיקר משחקים מחוץ לבית. אחת מהמתנות הזכורות לי מאחד מיום הולדתי היא אופניים, אהבתי מאוד לרכב עליהם בעיקר עם חברים. את ימי ההולדת נהגנו לחגוג בחגיגה מצומצמת בחצר עם המשפחה. בחורף, כיוון שלא היה ניתן לצאת החוצה, היינו משחקים משחקי קופסא כגון, מונופול ושבץ נא.

סבא עמי ושני אחיו

בתקופה שגדלתי עברנו הרבה בתים. מעיר לעיר, מבית ספר אחד עם חברים מוכרים לבית ספר אחר עם חברים חדשים. לכן אין לי חברויות שנשמרו עד היום, או חבורות שנמשכו הרבה זמן.

החיים באפריקה – סיירה לאון

אבי עבד בחברת סולל בונה, כשהייתי בן שש עברנו לגור בסיירה לאון שבמערב אפריקה, על גדות חוף האוקיינוס האטלנטי. סולל בונה (חברה קבלנית), בנתה את השגרירות באפריקה. החברה שבה אבא שלי עבד בנתה להם את בית הפרלמנט שלהם, שהיה בעצם העתק של הכנסת שלנו.

כשגרנו באפריקה חיינו בבית מפואר עם משרתים ולי קראו "little master". שם למדתי בבית ספר אנגלי של כל העובדים הזרים וילדי עובדי השגרירויות שהיו במקום. בסופי שבוע היינו מבלים בטיולים או במועדון חברים בחוף הים. בחזרתינו לארץ הבאנו איתנו הרבה מזכרות, כמו פסלים העשויים משנהב (פעם היה מותר להביא לארץ מוצרים משנהב). לאחר חזרתינו עברנו להתגורר בעיר חולון רחוב אילת. לקראת גיל 13 אבי נפטר, כתוצאה ממחלת הסרטן.

החיים בקיבוץ

לאחר מות אבי עברתי לקיבוץ אפיקים. כשעברתי לקיבוץ למדתי לנהוג על טרקטור וגם עברתי כדי ללימוד בבית הספר התיכון המקצועי שהיה במקום שם למדתי לבגרות וגם מקצוע (מסגרות מכנית). במסגרת הלימודים היה לנו יום אחד בשבוע שבו במקום לימודים עבדנו במשק בענפים השונים (קטיף בננות, בציר ענבים וכו׳).

בגיל 18 התגייסתי לצבא. בצבא שרתי ביחידת בקרה ליד רפידים בסיני בתור טכנאי מטוסים ושירתתי בבסיס רפידים אשר נמצא בסיני. השתתפתי במלחמת יום כיפור במהלך השירות הסדיר.

צבא, נישואין, ילדים ועבודה 

את בת זוגתי אירמה הכרתי בצבא, דרך חברה משותפת, עליזה, שהייתה המזכירה הראשית ביחידה. היא עשתה בינינו הכרות. אני שירתי ביחידה בסיני. אירמה (אשתי) הייתה מרכזנית בצבא היא הייתה נשארת שבועיים בבסיס ויוצאת לשבוע חופש. באותה תקופה, הדבר שהשפיע עלי במיוחד במהלך שירותי הצבאי היתה מלחמת יום כיפור. תוך כדי הלחימה נהרגו חברים שלי מפגיעה ישירה של טיל, המראה של החברים המתים נשאר צרוב בליבי והשפיע עלי מאד. אני לא שוכח אותם ואת המראה הזה מכוון שנאלצתי לראות את הגופות שלהם. במהלך השירות הצבאי שלי הכרתי חברים רבים שליו אותי לאורך השנים וכך גם את אישתי לעתיד איתה הקמתי משפחה. מאוד נהניתי במהלך שנותיי בצבא.

בתחילת דרכי בצבא הייתי טכנאי בתחנת כוח וסיימתי בתור המפקד של תחנת הכוח. במבט לאחור הצבא לימד אותי מקצוע, וגם רכשתי חברים טובים לחיים. כאחראי על תחנת הכוח ביחידה דאגתי שתחנת הכוח תעבוד ותספק חשמל באופן רציף כך שכל מערכות *המכ״ם של היחידה יפעלו. מכ״ם היא מערכת אלקטרונית לגילוי ומעקב אחר מיקומם של עצמים במרחב באמצעות שימוש בגלי רדיו. בעזרת המכ״ם אפשר היה  לכוון את הטייסים שלחמו באותו הזמן. במהלך השירות הצבאי למדתי על עצמי שאני טוב בתחומים טכניים.

הפציעה שלמעשה שינתה את כל מערך חיי, במהלך עבודה שבה פיקחתי על התקנה של מערכות סולאריות בגג, ניסיתי לעבור בין שני גגות, נתקלתי בחומה שגרמה לי ליפול, ונגרמה לי פגיעה קשה בברך. כתוצאה ממנה נאלצתי לעבור ניתוח שהשבית אותי לחצי שנה. לאחר מכן הבנתי שאני לא יכול להמשיך בתפקיד זה בצבא אז הלכתי ללמוד את התחום אחר.

כשהיינו צעירים יותר אהבנו לבלות במועדונים עם חברים וללכת לבתי קולנוע. אהבנו לטיל בארץ, בסופי שבוע. החלום שלי היה לגדל משפחה גדולה וטובה ואני מקווה שהצלחתי. הערכים שבחרנו להעביר לילדינו הם: להיות ישרים, אנשים טובים, מתחשבים בסביבה, יודעים להילחם ולעמוד על דעתם ועל הדברים החשובים להם.

מספר חודשים לאחר שהכרתי את אירמה הצעתי לה נישואים. בגיל 24 התחתנו, בבית הכנסת הגדול בתל אביב. הטקס נערך בנוכחות כל המשפחה הקרובה. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלבשתי חליפה, החליפה הייתה בצבע תכלת. לאחר החתונה יצאנו לירח דבש במלון באילת היינו שם מספר ימים והיה נחמד. בתחילת הנישואין גרנו בבית של אימא של אירמה (ססיליה). לאחר כמה חודשים שדנה בתי הבכורה נולדה עברנו לגור בדירה שקנינו בערד כי זה היה קרוב יותר לבסיס. באותה תקופה שירתי בקבע בצבא ולאחר השירות בקבע התחלתי לעבוד במפעלי ים המלח בתור טכנאי מיזוג אוויר.

סבא עמי וסבתא אירמה

כשנדרש לבחור תחום בו אעסוק בחיי האזרחיים, היה לי ברור שכדאי לי לעשות שימוש בידע המקצועי שרכשתי במהלך שירותי הצבאי. הניסיון בתפקידים שמילאתי בצבא נתנו לי יתרון משמעותי בהשתלבות בחברה בה התחלתי לעבוד באחת החברות שעבדתי בהן עבדתי כאחראי להקמת מרכז לוגיסטי ממוחשב חדש (מרכזים לוגיסטיים הנם אזורים מוגדרים, בהם מתבצעות כל הפעילויות הקשורות לתחבורה. רוב המרכזים הלוגיסטיים יכללו:מחסנים, אזורי חלוקה, אזורי אחסון, משרדים, אזור טיפולים לרכב ועוד).

בערד גרנו כחמש שנים עד שהשתחררתי משרות הקבע. לאחר שיחרורי חזרנו לגור בפתח תקווה עם אימא של אשתי ססיליה. שם גרנו מספר שנים, עד שהבית בכפר סבא היה מוכן. עברנו לכפר סבא לרחוב אוסטשינסקי 14 מול המכולת. הבית היה מחולק לשתי יחידות, יחידה אחת של שני חדרים שהייתה מיועדת לאימא של אשתי. ויחידה שנייה שבה היו שלושה חדרים שהייתה מיועדת לנו. כעבור מספר חודשים נולד הילד השני שלי, ליאור.

אחרי מספר שנים עברנו לבית פרטי בהוד השרון, בשכונה נווה נאמן. הייתה לנו חצר גדולה עם דשא ונדנדות, היה לנו מתחם סגור עם ארנבות ושרקנים, בניתי בית קטן מעץ בחצר כדי שהילדים יוכלו לשחק בו, ובחצר היה עוד בית קטן ששם גרה אימא של אשתי (ססיליה). הבית עצמו היה גדול ושם נולדו, ניר הבן השלישי שלי, וטל הבת הרביעית שלי. שם אימצנו גם שני כלבים, לונה וכושי.

לקראת בר המצווה של ליאור בני הבכור, תכננו לעשות לו טיול בארצות הברית. אחרי שכבר תכננו הכל, שבת אחת הוזמנו לבקר אצל חבר, שבדיוק קנה טרקטורון ולקח אותנו לטיול לאורך הירקון. כשחזרנו ליאור הודיע שהוא מוותר על הטיול לארצות הברית והוא רוצה שנקנה לו טרקטורון במקום הטיול. היינו יוצאים להרבה טיולים בסופי שבוע בימי שישי ושבת עם קבוצת חברים בכל הארץ. מהצפון, רמת הגולן ועד לאילת. במשך השנים גם ניר וטל הצטרפו לטיולים. אחרי 30 שנה כשהילדים כבר גדלו ועזבו את הבית, חזרנו לכפר סבא, לדירה ששיפצנו ליד קניון g.

הזוית האישית

אביב: בעבודה זו נהנתי לחקור על סבא שלי ונהנתי מהזמן שבילינו יחד כדי ליצור את העבודה. מה שלמדתי חדש על סבא שלי זאת התאונה שהוא עבר בצבא, כשהוא החליק בין שתי גגות ונפל על הברך. הייתי רוצה לומר לסבא שלי שהיה לי כיף מאוד להיות בחברתו ולשמוע על חוויותיו במהלך השנים.

סבא עמי: היה לי כיף מאוד לעשות את העבודה הזו עם אביב, התחברנו כך יותר ונהנתי לשתף אותה בסיפורים מהחיים שלי. אני רוצה לאחל לאביב שיהיה לה כיף תמיד ושתהיה בריאה.