מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה הגואל נולדה בחיפה, בתקופת מלחמת השחרור, ביום 20.7.1948.

חוויה מיוחדת שסבתא מתארת היא הנגינה בפסנתר שהיא אהבה מאד. בגיל 7 סבתא התחילה ללמוד. היא לא פסנתרנית דגולה, אבל נהנית מאוד מהנגינה. הייתה לה מורה שגרה בהמשך הרחוב, וסבתא הלכה לביתה ברגל כדי להשתתף בשעורים. אבל פסנתר לא היה לה בבית, ולא יכלה להתאמן. פסנתר קנו לה הוריה כשמלאו לה עשר שנים, והם השתכנעו שהיא רצינית בנגינה. עד אז, היו לה שתי אפשרויות:

1.   ללכת לקונסרבטוריון הסמוך בשעות שאפשר היה להתאמן שם.

2.   היא המציאה שיטה משלה: לקחה אגרטל פרחים גדול, הניחה אותה על השולחן לפניה. עליו השעינה את התווים, ו'ניגנה' על השולחן כשהיא שרה את הצלילים (לסבתא הייתה שמיעה טובה ולכן יכלה להתאמן בדרך זו).

כאמור, כך התאמנה שלוש שנים, עד שקבלה פסנתר משלה. אמנם הוא היה מיד שנייה, אבל הוא משרת אותה בכיף עד היום. הפסנתר עבר איתה דירות לאורך השנים ותמיד ליווה אותה לכל מקום.

היום, סבתא מנגנת עליו להנאתה בשעות הפנאי, והנכדות, כולל אני, שמחות לנסות את כוחנו עליו כשאנו באות לבקר את סבתא. עדיין לא התחלנו ללמוד לנגן ברצינות, וסבתא אומרת שאנחנו בעיקר 'מרעישות', אבל היא בכל זאת מסכימה שנשתעשע כך.

צבא

התפקיד של סבתא בצבא היה במסגרת יחידת מילואים. סבתא שירתה במקום שנקרא 'בית המילואים', ובשירות שלה גם התחוללה מלחמת ששת הימים. לסבתא יש אות המלחמה שהוענק לכל החיילים ששירתו בצה"ל בתקופת המלחמה.

הבסיס בו שירתה סבתא היה על הר הכרמל והשקיף לנוף המפרץ. בתחילת מלחמת ששת הימים חששו מהפצצות של האויב על האזור ולקצינים ולקצינות הבכירים/ות היה מקום מיוחד במקלט שמתחת לאדמה שם קיימו ישיבות חשובת. קראו לו 'הבור'.

סבתא סיימה את שירותה הצבאי בדרגת רב"ט (רב טוראי).

חתונה

סבתא וסבא הכירו כסטודנטים באוניברסיטת חיפה. הם נישאו בחיפה ונסעו לאילת לירח הדבש. המפגש הראשון של המשפחות היה בבית הורי סבתא. סבא וסבתא נישאו בתחילת חודש ספטמבר 1973. חודש בדיוק לאחר נישואיהם פרצה מלחמת יום הכיפורים, שבה נהרג האח היחיד שהיה לסבתא.

חפץ מיוחד במשפחה

הפמוטים שעוברים דורות במשפחתנו הם שני זוגות, כל זוג עם קישוט שמייחד אותו, הכל נעשה בעבודת יד. הפמוטים עברו דורות אחדים ונשמרים בקפידה.

הזוית האישית

שחר: החוויה הייתה מדהימה ומעניינת, להכיר דברים שעוברים במשפחה שלי – מסורות, חפצים ומאכלים והכי חשוב – סיפורים. זו הייתה חוויה שאני לעולם לא אשכח. תודה ליהיא.

לאה: ההזמנה להשתתף בתכנית הקשר הרב-דורי הפתיעה וגם שמחה אותי מאוד. זו הזדמנות נפלאה להתקרב לנכדתי היקרה והאהובה, והמשימות העניקו תוכן לעשייה המשותפת שלנו. הקשר בין סבים וסבתות לבין נכדיהם ונכדותיהם הוא קשר מיוחד. התכנית הזו הייתה הזדמנות לחזק ולהעמיק אותו, ועל כך נתונות הערכתי ותודתי למורה ליהיא. הנחיית הפעילות שלנו הייתה מאוד מסודרת ומפורטת, מה שהוסיף כמובן לחוויה. תודה רבה!!!