מאגר סיפורי מורשת

מה מביא צעירים בני 10 בשנים 1920-1910 בעיר קטנה בפולין, עיר בגולה ש- 60% מתושביה יהודים, לחלום על הקמה של מדינה ליהודים (המפוזרים בכל העולם) בארץ ישראל? זאת שאלה שמנקרת בראשי כל חיי.

קוראים לי יוסף (ספי) פיינשטיין, נולדתי בארץ ישראל בשנת 1946 בקיבוץ כפר מנחם לאבי ראובן ולאמי רחל. היה לי אח גדול בשם אחיקם. אני נשוי כבר 45 שנים ליהודית, אני אב לשני ילדים: ערן (הבכור) ונטע (הבת הקטנה), היא אמו של אביב שאתו אני עושה (בכיף) את תוכנית הקשר הרב דורי והוא הנכד הבכור שלי. אני סבא לארבעה נכדים: אחד מערן ושלושה מנטע, ואני נהנה מאוד להיות עם המשפחה שלי (בפרט עם אביב ואחותו מעיין).

הוריי, אודותם אני מדבר, כבר כשהיו בני 10 בפולין, ארץ מולדתם, דיברו בניהם בעברית וידעו עברית על בוריה. כנראה שהחינוך שקיבלו היה חינוך מאוד ציוני. יהודים חלמו אז על מדינה ליהודים שבה יוכלו לחיות לפי צו מצפונם וללא שלטון זר. הוריי עלו לארץ בשנות השלושים של המאה ה-20 ללא אגורה בכיסם ורק עם רצון עז להקים מדינה בארץ ישראל.

הם התחתנו בירושלים בשנת 1937 ומיד התגייסו לכל מיני מטלות (או בהגנה או בלח"י או באצ"ל) בשביל ל"גרש" את הבריטים מארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל התגייס אבי לצה"ל והיה ממקימי חיל הרפואה. במלחמת השחרור, בין היתר, אבי היה הרופא בקיבוץ נגבה בזמן המצור המצרי על הקיבוץ, בקרבות הקשים שנפלו בהם מספר רב של לוחמים.

כשנולדתי, ב-14 למאי 1946 (בדיוק 'על היום' – שנתיים לפני הקמת המדינה) רוב המדינה הייתה מדבר. מספר התושבים היה מתחת למיליון איש והכסף שהשתמשו בו היה המטבע הבריטי. נוצר מצב שגדלתי ביחד עם התפתחות מדינת ישראל מגיל מינוס 2 לאן שישראל התפתחה היום.

היום, כשאני מביט בנוער (או אפילו באנשים קצת יותר מבוגרים) – אין להם מושג איזה סבל עברו האנשים שבתחילת המאה הקודמת ועד ל-14 במאי 1948, היום שבו דוד בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. הם עלו לארץ ישראל (כשלאזור כולו קראו פלשתינה) וזה היה אזור פרימיטיבי והקימו מאפס מישובים קטנים ועד לערים גדולות, תוך כדי הגנה על עצמם מהפורעים הערבים בעיקר, שהתנגדו להקמת המדינה. הם היו צריכים לגלות מקורות של מים באדמה על ידי חפירת בארות, היו צריכים לייצר חשמל אז הם הקימו תחנות חשמל, היה גם קשה להקים: חקלאות ותעשייה והכול התחילו מאפס.

אדלג על התקופה  מהקמת המדינה עד היום, ואספר שכיום מדינתנו נמצאת בקו הראשון של המדינות בעולם וכל זאת אודות לחלום של אותם ילדים בגולה שחלמו על הקמת מדינה ליהודים.

הזוית האישית

סבא ספי ואביב: היה לנו מאוד כיף ומעשיר לעשות את התוכנית יחד, למדנו המון אחד על השני והיה מעניין.

סבא ספי: תוכנית זו יצרה לי הזדמנות לא מתוכננת לשבת עם נכדי הבכור ללא הפרעות ולספר לו את תולדות משפחתנו מהצד של סבא שלו, דברים שללא מפגשים אלו היו כנראה לא מסופרים ונעלמים. אני שמח שלאביב יש זיכרון מצוין והוא יוכל לספר זאת לילדיו.

אביב: היה לי מאוד כיף לעבוד על הסיפור עם סבא ובכללי היה כיף. למדתי הרבה, לדוגמה – שהוריו של סבא- סבא רבא וסבתא רבתא שלי – הכירו בפולין ולא רק אחרי עלייתם לארץ.