מאגר סיפורי מורשת

שנים שלא סיפרנו על כך …

בגיל 16 למדתי בכפר הירוק והזמנתי קבוצה של חברים לטייל בנחל עמוד. יצאנו בשישי בבוקר, הגענו לקיבוץ איילת השחר. התארגנו והודענו שאנחנו הולכים לטייל בנחל עמוד "נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה" (ויקיפדיה)

אחי הגדול הזהיר אותנו לא להישאר לישון בלילה בנחל, זה מסוכן כי יכולים להתחבא שם מחבלים. טיילנו כל היום נכנסנו למים נהננו ולא שמנו לב שמחשיך. כשהיה כבר מאוחר לחזור, תהינו מה עושים?

למרות האזהרה של אחי – החלטנו להישאר לישון בנחל. לא פחדנו כי היה  יום יפה, פסטורלי, לא מפחיד בכלל. מצאנו מקום יפה לישון בו בערך בשעה 19:00 כבר נכנסנו לשק"ש – שק שינה שלנו היה חשוך בנחל והפחדים התחילו לעלות: פחדנו להדליק מדורה ולהדליק פנסים מפני שאם יש מחבלים בנחל שלא יראו אותנו. שכבנו בשקט כל אחד בשק"ש שלו עם מקל גדול לצידו והקשבנו לקולות. הפחד כבר חילחל בכולנו – תנים היו קרובים אלינו, חזיר בר היה בקרבתינו, היינו בטוחים שחיים אנחנו לא נצא מהנחל הלילה.

ניסינו להפיג את הפחד אחד של השני והתחלנו לדבר, הצענו המון הצעות פחדנו מכל מימוש, שיחות הלילה היו מרתקות. כך עבר עלינו הלילה…. רק נעמי ישנה כל הלילה. כשהאיר השחר סוף-סוף, קמה נעמי וכולנו הסתערנו ם עליה: "איך הצלחת לישון כל הלילה?" והיא ענתה: "פשוט חיכיתי למוות שלי בשקט".

שמחנו מאוד שהגיע הבוקר התארגנו ויצאנו לדרכנו חזרה, כשאנו דנים האם לספר בבית שישנו בנחל בניגוד לכל ההוראות?

לא סיפרנו… הסיפור נשמר איתנו שנים…

הזוית האישית

סיפורה של רעיה דורה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ע"י אלון דניאלי ויאיר דגמפור.