מאגר סיפורי מורשת

שמי מתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור תיעוד אודות סבתי, מרים רז, אל מאגר המורשת של התכנית.

סבים וסבתות

הוריי, מור ויוסי נולדו במדינת ישראל. הסבים שלי מצד אימא: סבא יצחק, אבא של אימא, נולד במרוקו בעיר שנקראת תטואן בשנת 1934 ועלה לישראל בשנת 1962. סבתא עליה, אימא של אימא, נולדה גם היא במדינה מרוקו בשנת 1937 ועלתה יחד עם סבא לארץ ישראל באונייה. גם היא התגוררה בעיר תטואן. העיר תטואן נמצאת בצפון מרוקו ועד שנת 1956 הייתה עיר הבירה של מרוקו הספרדית. השפה המדוברת בה היא מרוקנית וספרדית. השלטון היה מלוכני והיהודים במרוקו זכו ליחס של כבוד והערכה גדולה. התקיימו בעיר חיי קהילה יהודית ודתית ללא הגבלה ופחד. בתקופה בה נולדו סבא וסבתא הלבוש המסורתי היה גלביה ותרבוש. המאכלים שאפיינו את המקום היו קוסקוס, מופלטה, ספינג', סלטים ובשר. בתקופת ילדותם של סבא וסבתא מצד אמא לא התקיימו יחסים מדיניים בין מרוקו ובין ישראל. כיום לעומת זאת מתנהלים חיי מסחר ותיירות בין המדינות. לאחר שעלו ארצה יחד עברו לגור בדימונה כחלק מניסיון ליישב את הנגב.

סבא שלי שבתאי מצד אבא נולד בשנת 1951 וסבתא מרים נולדה בשנת 1954. שניהם גדלו והתבגרו בגיאורגיה שנקראה גרוזיה בעבר, בעיר סוחומי. סוחומי היא עיר בירתה של חבל אבחזיה הנמצאת בגבול שבין גיאורגיה ורוסיה וגובלת גם בים השחור. השפה המדוברת היא גיאורגית ורוסית. שניהם עלו ארצה בשנת 1972 ובאו להתגורר בעיר לוד. בתקופה בה נולדו סבא וסבתא שלי לא היה לבוש אופייני במיוחד- והיה בהתאם למקובל בערים הגדולות באזור. המאכלים שאפיינו את המקום היו לחם "לאבש", חאצ'פורי (מאפה גבינה טעים במיוחד) וחינקאלי (כיסוני בצק ממולאים בבשר/גבינה/ירקות). בתקופת ילדותם של סבא וסבתא מצד אבא ברית המועצות היתה תחת "מסך הברזל" כך שלא היו קשרים עם מדינת ישראל. כיום לעומת זאת מתנהלים חיי מסחר ותיירות בין המדינות.

געגוע- בית ילדותה של סבתא מרי

שמה של סבתא הוא מרים (מרי) רז, שם נעוריה: חובלאשווילי, היא נולדה בסוחומי, גאורגיה בשנת 1954. עלתה לישראל בשנת 1972. היא נשואה, יש לה שלושה ילדים וחמישה נכדים. במקצועה היא מנהלת עבודה במפעל אלקטרוניקה. סיימה לימודי בגרות בעיר סוחומי.

אני קורא לסבתא בקיצור מרי, היא נקראת על שם אחות של סבא שלה. להורים של סבתא קראו שלום (האב) ולאימא שרה. לסבתא יש אחות אחת בשם סווטה (אור ברוסית) ובעברית רחל. ההורים של סבתא שלי גרו בבית גדול מאד שנהגו לארח בו תיירים שאהבו להגיע מרוסיה השכנה, בגלל קרבתו לים. אימא של סבתא ניהלה את משק הבית ושטחו. אבא שלה היה סנדלר ותפר נעלי עור.

סבתא מעלה המון זיכרונות מן הבית שהיא גרה בו. בבית היו 21 חדרים! לבית היו שלוש קומות ובכל קומה שבעה חדרים. במטבח היו מבשלים לכל האורחים שהגיעו להתארח, כאשר בזמנים המוקדמים יותר, כאשר הייתה ילדה, נהגו לבשל בגזיות גדולות ואחר כך בבגרותה עברו לתנורים. עוד היא מספרת שהיו מקלחות גדולות ומפנקות מאד (קצת כמו סאונות). את הבגדים כיבסו בעזרת מכונת כביסה והסחיטה עשתה בעזרת סיבוב התוף באופן ידני. אחד הזיכרונות שלה הוא שהיא הייתה נקראת לעזרה כדי לסובב יחד עם אמה את הידית.

המקום למשחקים היה הגינה ובה היו עצי פרי רבים: פירות הדר, אגסים, תפוחים, אגוזים. הכל היה מלא בשיחי גפן ושטח החצר היה ענק. כל השכנים היו יוצאים ומשחקים יחד, מציגים הצגות, יושבים יחד ונהנים מפירות העצים שנמצאו בחצר.

מאכלים ביום יום: בבית היו אוכלים תפוח אדמה מטוגן, גבינות סלטים דגים טריים מהים והמון פולנטה. בימי שישי וחגים אכלו עוף ובשר. מאכלים מיוחדים היו בחגים ובפסח במיוחד, את החרוסת היו מבשלים על אש לילה שלם. את הקניות ערכו בשווקים ולא את כל המוצרים – רק דגים וקטניות. בגינה גדלו כל הפירות והירקות ואותם קטפו. היה לול של תרנגולים, אווזים וברווזים שטיפלו בהן לטובת הביצים והעוף ורק עבור האורחים שהתארחו בבית הנופש. חלב, גבינות ובשר היו מביאים עד הבית כי את אלו לא נהגו לקנות בשוק כדי לשמור על הכשרות.

מאכלים מיוחדים – הפולנטה של סבתא 

סבתא עד היום נוהגת להכין את אותה פולנטה שנהגה לאכול בילדותה: בתוך קלחת מרתיחים מים ומוספים להם קמח תירס דק וקמח תירס עבה, נוהגים לערבב עם כף עץ, מוסיפים מלח ומחכים עד שיסמיך. בארוחות חלביות היו מוסיפים לפולנטה קוביות גבינה קשה, כך שהיו נמסות לפולנטה החמה.

שלושה דורות ותינוק: אימא שלי (של מתן הנכד), סבתא מרים וסבתא רבתא שרה ומתן כשהיה תינוק

גילגולו של חפץ- כף מסננת

בחרנו להביא חפץ מיוחד והוא כף מסננת. הכף יוצרה בגיאורגיה. התקופה בה הכפית נוצרה: לערך ב-1,800- תקופת המלכים והדוכסים. הכף עשויה מכסף טהור והעיטורים שעליה דמויי פרחים ותלתנים.

סבתא שלי מספרת: "כשסבא רבא שלי קיבל מסבא רבא שלו את הכפית שעברה במשפחה מדור לדור, סבא רבא שלי סיפר שהכפית הגיעה ממשפחת דוכסים והוא התגאה שבביתו היו אוכלים בכלי כסף וזהב ובבית היו חפצים רבים שעשויים מכסף וזהב שנחשבו יקרים והעידו על הייחוס של המשפחה. עם הזמן, כשהשתנה הייחוס המשפחתי והכלים כבר לא היו כל כך משמעותיים, הם חולקו בין כל הילדים והנכדים".

כך סבתי קיבלה את הכף הזו שהיא שומרת עליה שנית רבות מכיוון שהיא באה מהשושלת המשפחתית. בבוא הזמן סבתא שלי הבטיחה שתעביר אותה לאבי.

הכף העוברת במשפחה

הזוית האישית

מתן הנכד המתעד: סבתא, תודה רבה שעזרת לי בכתיבת התיעוד. נהניתי לעשות איתך את המשימות, לשאול ולקבל תשובות חדשות. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על המשפחה שלי, על אבא, על החיים שלך לפני שהגעתם לארץ. אני מבין עכשיו שכל כך הרבה דברים השתנו ויש עדיין דברים שמלווים אותנו כשאני מגיע לארוחת שישי. היה כיף לפתוח את האלבומים הישנים ולראות את התמונות בשחור לבן…. להכיר את המשפחה שלך ושל סבא ולהכיר את אבא בילדותו.

סבתא מרי:  אני מאחלת לך שתהיה הילד הכי מאושר בעולם, עם המון הצלחות, בריאות טובה ורגיש ונעים כמו שאתה. שתהיה כל החיים בריא ומאושר. נהניתי להשתתף איתך בתכנית הזו, היה מאד מרגש. נזכרתי בהמון דברים שבזכותך עלו מן העבר. האלבומים יצאו מן הארון והזכירו המון נשכחות.