מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר פרץ נולדתי במרוקו בעיר מקנס, בשנת 1952. הילדות היתה טובה ונעימה, היה לנו כייף במרוקו אבל ההורים שלי החליטו כשהייתי בת 10

שאנחנו צריכים לעלות למדינת ישראל. היתה שמועה שהתחילה אנטישמיות וההורים שלי פחדו עלינו, היינו ילדים קטנים.

בלילה, בשקט, ומבלי שאף שכן יראה או ישמע, עלינו לאניה והגענו לאיטליה. באיטליה היינו 10 ימים. משם המשכנו לארץ ישראל.

עלינו לעיר קרית שמונה, זה המקום הראשון שלקחו אותנו אליו כשהגענו לארץ. פעם לא היתה לך זכות בחירה באיזה עיר לגור, עיר שרצו ליישב אותה לשם הביאו אנשים.

למדתי בבית הספר תל חי בקרית שמונה והיו לי המון חברים וחברות. לאחר 4 שנים הורי החליטו לעבור לקרית גת. בעליה הבאה בה הגיעה רב המשפחה שלנו הם הלכו לקרית גת ורצינו להיות קרובים אליהם, לכן הורי החליטו לעבור לקרית גת.

כשהגעתי לקרית גת התחלתי לעבוד, הייתי חייבת לעזור בפרנסת הבית, עבדתי במפעל אומן. במפעל אומן הפעלתי מכונת תפירה. תפרתי כפתורים ובעיקר סוודרים. למדתי שם לסרוג ולתפור, אבל מה שהכי אהבתי בעבודה זה כמובן להדביק או לתפור מידות לחולצות. נהנתי מכל רגע במפעל, למדתי שם המון.

עזבתי את המפעל בגיל 20 והכרתי את בעלי, אליהו. התחתנו ונולדו לנו 7 ילדים. אחריי כמה שנים טובות קיבלתי במתנה 5 נכדים ואז בעלי אליהו נפטר בגיל 72. אני הייתי בת 65 ועברתי את זה קשה. כיום אני בת 71 עם 7 ילדים ו-20 נכדים.

הזוית האישית

סבתא אסתר: נהנתי מהתוכנית בצורה יוצאת דופן, הגעתי לכל המפגשים וחיכיתי כל פעם למפגש הבא. זמן האיכות עם הנכדה היה נהדר והתוכנית עברה בצורה נפלאה ומכובדת מאוד. תמיד כיבדו אותנו בכיבוד, טקסים, שירים. היה מרגש ומעניין.