מאגר סיפורי מורשת

אני רמי לוי, נולדתי בשנת 1947 בדופניצה בולגריה וכשהייתי בגיל שנה עליתי לארץ ישראל עם הוריי אנה ומאיר לוי ואחותי עופרה. בתאריך 4.11.1948 הפליגנו באונייה פאן יורק מיגוסלביה דרך הים האדריאטי לים התיכון. ההפלגה ארכה חמישה ימים עד ההגעה לנמל חיפה בארץ ישראל, כשעל סיפונה 4272 עולים מבולגריה.

באונייה כל משפחה קיבלה שטח של כמה מטרים מרובעים. בני המשפחה ישנו אחד ליד השני כשלידם נמצא גם מטענם האישי. התנאים באונייה היו קשים והצפיפות גדולה. למרות התנאים הלא קלים, האווירה באונייה במשך כל זמן ההפלגה הייתה שמחה גדולה.

ההתרגשות עלתה בלילה לקראת בוקר היום החמישי של ההפלגה בו היינו צפויים להגיע לארץ ישראל לנמל חיפה. כשהגנו לארץ העבירו אותם למחנה עולים בפרדס חנה ולאחר מכן קיבלנו בית ערבי נטוש בעכו בעל ארבעה חדרים. לאחר כשבוע צירפו אלינו עוד משפחה מפולין, אבא, אימא ושתי בנות, כך שהיו שני חדרים לכל משפחה, מטבח ושירותים משותפים.

חיינו ממש בהרמוניה. אבא עבד בנמל חיפה בתור סבל, הוא היה בא הביתה בסוף השבוע. בגיל שלוש חליתי בפוליו, שהייתה מגפה מאוד קשה. למזלי השתתקתי רק ביד ימין.

בכיתות ד'- ה' – ו' כל שנה בחופש הגדול עברתי ניתוחים לשיפור המצב אך ללא הועיל. אהבתי מאוד את הים, הייתי שחיין מצוין. גלשנו על הגלים, שחינו לעומק וגלשנו עם הגלים לחוף.  כילדים לא ידענו פחד, עשינו מעשים מסוכנים כמו שחייה לעומק הים וגם בחיפוש אחרי שורש הליקריץ  שחברי קראו לו אקסוס. השורשים נמצאים בחוף הים, צפונית לנחל נעמן, לשם כך היינו צריכים לעבור בגשר הרכבת מעל הנחל. לפני החצייה על הגשר, שכבנו על פסי הרכבת בכדי לשמוע אם הרכבת מתקרבת, בכך הסתכנו במעבר של כ- 80 מטרים על הגשר. אם הרכבת הייתה מגיעה היינו צריכים לקפוץ מהגשר לנחל, דבר שהיה מסוכן.

סך הכל הייתה לי ילדות מאושרת וחופש לשחק בחצר עם חברים (כדורגל, מחניים, קפיצה על חבל וגולות). אני למדתי בבית ספר התומר שבעכו משם הוא המשכתי ללמוד הנהלת חשבונות בחיפה. בשנת 1965 עברנו ליפו ומשם לחולון. הכרתי את סבתא שלומית בביתם של חברים משותפים ובתאריך 14.3.1973 התחתנו. נולדו לנו ארבע ילדים (אורית, מאיר, מירי וטל).

תמונות של תעודת העולה שקיבלנו בעת הגיענו לנמל חיפה

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: נהנינו ביחד, היה מעניין עבורי לשמוע חוויות ילדות של סבא.