מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא פטינה דאודי ושם משפחתי הקודם היה צרפתי. נולדתי בתאריך 18.2.1952 ברומא, בירת איטליה. לאמי קראו אסתר סונינו ולאבי קראו מרקו צרפתי, שניהם נולדו באיטליה. ההורים שלי היו שכנים, הם גרו דלת מול דלת כך הם הכירו והתאהבו, הוריי עברו את מלחמת העולם השנייה, הם חוו גילויי אנטישמיות ושואה ברחובות רומא.

אני האחות האמצעית, יש לי שני אחים גדולים ושתי אחיות קטנות. הילדות שלנו לא הייתה קלה, זה היה בדיוק אחרי מלחמת העולם השנייה ובמשפחה היו קשיים. גדלתי ברומא ליד הקוליסואום, שם שיחקנו אני וחבריי. אני הייתי בגן של יהודים ולמדתי בבית ספר יהודי שקראו לו ויטוריו פולאקו. היינו משחקים אני וחבריי חמש אבנים, מחבואים ותופסת. היו לי הרבה חברות ילדות, כולן יהודיות וכיום אנחנו בקשר דרך הפייסבוק.

לא שירתי בצבא מכיוון שהתחתנתי מוקדם. הגעתי לארץ עם טיול של "תגלית", קבוצה של יהודים מרומא שבאו לארץ לביקור. פגשתי כאן את בן זוגי גבריאל דאודי, התאהבנו והחלטתי לעלות לישראל ולהתחתן עם גבריאל, למרות שלא ידעתי את השפה העברית. התחתנו ותקשרנו עם הידיים עד שלמדתי באולפן. בני משפחתי עד היום גרים ברומא ואני לפעמיים טסה לבקר אותם.

נולדו לי חמישה ילדים: לילך, אייל, אסתר ז"ל, אשר אבא של נועם, גדי. בתי אסתר ילדתי נהרגה בהיותה בת 19 כאשר הייתה חיילת. עברנו תקופה קשה מאוד כל המשפחה, האבל עד היום מלווה אותנו, אנו הורים שכולים של משרד הבטחון. כאשר אתי נהרגה הכנו סידורים לכל המשפחה עם שמה של אתי עליו וחילקנו אותו לכל המשפחה כדי שלכל אחד יהיה זיכרון מאתי ויעביר זאת לילדיו.

גבריאל בעלי הוא פנסיונר של חברת החשמל. בזמננו הפנוי אנחנו מבלים עם הנכדים, אנחנו אוהבים לטייל ולהיפגש עם חברים.

המסר שלי לדור הצעיר הוא לכבד את ההורים ולהיות שמחים ומאושרים מהחיים.

הזוית האישית

סבתא פטינה: אני שמחה שהיה לי את האפשרות לעשות עם נועם את עבודת התיעוד הזו, שנועם ילמד על העבר שלי ושהוא יעביר את זה הלאה. אני רוצה לאחל לנועם הצלחות, אהבה, שיידע ששום דבר לא מובן מאליו ושנועם יישאר נכד טוב, חביב דואג ואוהב.

נועם הנכד המתעד: נהניתי לעבוד עם סבתא ובאופן כללי כיף לי שהיא סבתא שלי ודואגת לי. אני רוצה לאחל לסבתא בריאות ואושר.