מאגר סיפורי מורשת

שמי שלום סבן, נולדתי להוריי, פורטונה וויקטור סבן, שעלו לארץ בשנת 1955 ונשלחו ישירות למעברת קסטינה.

גרנו, משפחה בת אחת עשרה נפשות, בדירה בת 54 מטר. בלילות  היינו ישנים שניים, שתיים במיטה אחת. כמובן שקמנו  בבוקר עייפים מאוד.

עקב הצפיפות בבית, הוריי החליטו לפלוש לדירה שממול. מאחר והדירה הייתה ריקה, חברת עמידר החליטה לאפשר לנו לגור בדירה זו.

כשהייתי בן 5 כבר עזרתי במשק הבית ובקטיף הכותנה. השכר שקיבלנו ניתן בהתאם למשקל הכותנה שקטפנו.

זכרון ילדות: יום אחד, בתקופת הצנע, נשלחתי על ידי הורי לקנות במכולת. באותה תקופה כל משפחה קיבלה תלושי מזון בהתאם למספר הנפשות בה ורק איתם היה אפשרי לקנות.

קיבלתי את תלושי המזון מהורי, אך בדרכי למכולת התחוללה סערה, הייתה רוח חזקה והתלושים נפלו לתוך פיר ברחוב. ניסיתי למצוא אותם, גם אנשים נוספים ברחוב עזרו לי אך לא הצלחנו למצוא אותם. עצוב ומבוהל חזרתי הביתה ללא המצרכים וללא התלושים, סיפרתי להורי וקיבלתי….עונש!

כשהייתי בן 12 החליטו הורי לשלוח אותי ללמוד בפנימייה במקווה ישראל. הבעתי התנגדות אך עברתי בכל זאת. לאחר שלוש שנים בפנימיה עזבתי את הלימודים ןיצאתי לעבוד.  עבודתי הראשונה הייתה במפעל שייצר גלידות והשתלבתי. לאחר מיכן עזבתי את העבודה במפעל ויצאתי לעבוד במושב החקלאי באר טוביה. עבדי אצל אישה מאוד נחמדה ששם משפחתה היה ורטהיים, היא הייתה מורה בבאר טוביה.

הסידור בינינו היה כזה, בבוקר היא הייתה אומרת לי מה עלי לעשות במהלך היום, ובסוף היום היא הייתה נותנת לי ביצים ושוקלת תרנגולת תמורת יום העבודה.

בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצה"ל והתנדבתי לצנחנים. בזמן שירותי בצבא נלחמתי בכמה מלחמות: במלחמת ההתשה שירתי בקו עם המצרים. במלחמת יום כיפורים, בשנת 73, גוייסתי בצו שמונה למלחמה ושירתי מאה שמונים ושבעה יום.

לאחר מכן התקבלתי לעבודה בעיריית קירית מלאכי במחלקה לשירותיים חברתיים – רווחה. עבדתי שלושים שנה כמדריך חבורות רחוב לאחר מכן עבדתי במרכז צעירים, כרכז חיילים משוחררים, ביעוץ ובאבחון.

יצאתי לפנסיה לאחר 42 שנות שרות.

בשנת 1976 התחתנתי אם אליה ניקול באולמי המלכים בקריית מלאכי. נולדו לנו ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן.

כיום יש לנו 12 נכדים.

הזוית האישית

ליאל הנכד: לסבא היקר, תודה שבאת איתי לקשר הרב דורי. שמחתי ללמוד על העבר שלך. אוהב אותך מאוד