מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית שוגר גנץ. נולדתי בארץ כמה חודשים לאחר הכרזת המדינה שהייתה ב-ה' באייר תש"ח 15/05/1948. הורי שושנה ואוטו הם שורדי שואה, אבי מגרמניה ואמי מהונגריה. הם נפגשו לאחר השחרור, במחנה לקראת העלייה לפלסטינה היא ארץ ישראל.

הורי הגיעו לקריית חיים בה הקימו משפחה לתפארת. השרשים שנגדעו בתקופת השואה צמחו והתרבו וכיום אנחנו משפחה גדולה. הורי לא סיפרו לנו סיפורי שואה. היה להם חשוב שנאהב זה את זה נכבד כל אחד, שנהיה חרוצים וישרים ושנאהב את ארצנו. ביתנו היה קרוב לחוף הים ורוב ילדותי ביליתי בים. כשהתבגרתי הייתי בתנועת נוער "השומר הצעיר". היינו יוצאים להרבה מחנות עבודה בקיבוצים שונים לעזרת החקלאים (לא היו תאילנדים). במסגרת התנועה יצאנו להרבה טיולים, אם ברגל, באופניים או במשאיות שהובילו אותנו ברחבי הארץ וכך למדתי להכיר ולאהוב את ארצנו היפה ומאז אני תמיד מטיילת.

שביל ישראל

צעידה בשביל ישראל מקרבת אותי לאהבתי לארץ. יש בשביל הרבה טבע ואתרים, והוא מאפשר להכיר את החיים בישראל בעבר ובהווה. השביל לימד אותי היסטוריה קרובה ורחוקה, על מאבקים בעבר. אני לומדת להכיר את הטבע על מגוון פריחותיו בעונות השונות, ללמוד על ארכיאולוגיה ותקופות גיאולוגיות בטבע. בכדי להצליח לעמוד במסלול השביל שאורכו 1,000 ק"מ קניתי נעליים מתאימות (נעלי טיולים) שהתבלו לאחר כשני שליש מהדרך (666 ק"מ) והיה צורך כמובן לקנות נעליים חדשות. קניתי מקלות הליכה, תרמיל גב עם שלוקר, כובע רחב שוליים והרבה נחישות לסיים את האתגר. התחלנו בקבוצה של שישה חברים וחברות. הלכנו ממעיינות הדן בצפון לאורכה של המדינה וסיימנו באילת. בדרך ביקרנו באנדרטת "האריה השואג", שהוקמה לזכר שמונת הנופלים בכפר גלעדי תל – חי בתאריך י"א באדר תר"ף 1 במרץ 1920. מנקודה זו ניתן להשקיף על הר החרמון, מפל התנור ונוף מרהיב של הגליל. המשכנו לאורך המסלול, גילינו מקומות מסתור ופגשנו אנשים טובים בדרך. אציין מספר נקודות בהם צעדנו: חוף ים התיכון מחדרה לתל אביב. צעדנו לאחר סופה, גלים שהגיעו לחוף גרמו להרס של ספינות דייגים ובתי קפה. בזהירות רבה עברנו גושי סלעים שנותקו ממבצר סידני עלי. זאת הייתה חוויה מיוחדת. מתל אביב לאורך הירקון צעדנו עד שער הגיא, שם ראינו מוצבים ירדנים שצה"ל כבש על מנת לשחרר את ירושלים מהמצור במלחמת העצמאות. מצפה משואה והסביבה, כאן נפגשנו עם סיפורי התנ"ך: מלחמת דוד וגוליית, ראינו מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא. צעדנו עד ליישוב ערד והתחלנו ללכת במדבר. הצעידה הייתה לעיתים קשה, עליות וירידות תלולות. במצפה רמון ירדנו למכתש רמון, התפעלנו מהיעלים שמסתובבים באופן חופשי, נהנינו מהצבעים המיוחדים של סלעי המכתש. המשכנו הלאה במדבר דרך עמודי עמרם, מכרות הנחושת בתמנע. לקראת סיום המסע באילת הגענו ביום השואה והגבורה להר צפחות, ממנו נשקף נוף יפיפה של מפרץ אילת וים סוף. בעודנו משקיפים על הנוף המרהיב נשמעה צפירה לזכר 6 מיליון היהודים שנספו בשואה. עמדתי דום על ההר ונזכרתי בבני משפחתי הרבים שנספו בשואה ולא זכו לראות וליהנות מארצנו היפה והמיוחדת. "קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל"

הזוית האישית

סבתא יהודית שוגר גנץ: זו הזדמנות נפלאה לשבת לבד עם נכדתי החכמה ולספר על עברי. חשוב לי לטעת בה את הרצון להכיר ולאהוב את הארץ. אני יודעת שבתי אביטל, אמא של אופירה מאתגרת את משפחתה בטיולים ברחבי הארץ בהשראתי. הנכדה אופירה: לסבתא, אני שמחה שבאת אלי לבית הספר ושמחתי לשמוע את הסיפור שלך. אני אוהבת את העוגות שלך. תהיי בריאה. אוהבת אופירה