מאגר סיפורי מורשת

סבתא עמליה נולדה בתאריך 1.1.1949 בעיר בצרה בעיראק. שם משפחתה לפני נישואיה לסבי היה חליפה. כיום שם משפחתה זלוף. הוריה הם סביחה ז"ל, נפטרה בתאריך 31.8.1987 ונעים ז"ל. נפטר בתאריך 22.7.1987.

בשנת 1951, כשהיא בת שנתיים עלתה סבתי עם משפחתה לארץ. יש לה שמונה אחים: אביבה, זמירה, עמליה, יוסי, יעקוב, תקווה,יהודה ותמר. סבתי היא השלישית.

סיפור עלייתה לארץ ישראל

"מעירק נחתנו בשדה התעופה, בלוד 1951 ונשלחנו ישר למעברה בבית עולים, נתניה (איפה שבית החולים לניאדו כיום …). נשלחנו לאוהלים, בחורף קשה מאוד. כל האוהלים עפו ברוח. לאחר שנה קיבלנו צריף עשוי מפחים, את אבי לקחו לעבוד בתור סולל ובונה (לסלול כבישים, לייבש ביצות, לבנות בתים .. ), אוכל היו מקבלים בתלושים והורינו לא ידעו מה עושים משום שהם בואו מכל העושר בעירק ישר אל העוני והתנאים הקשים בארצנו".

"בשנת 1956 התחילה מלחמת סיני, אמי הייתה בהריון עם יהודה אחי ואבי גויס למלחמה. נשארנו לבד שמונה אחים עם אמי סבתי. אמי עמדה ללדת אז סבתא שלי עצרה משאית של אנגלים, הם לקחו אותה לבית החולים בחדרה ללדת. אותנו לקחו ללמוד בבית הספר: "מוריה" הינו יושבים על הרצפה ולומדים לאחר שנה הביאו לנו כיסאות ושולחנות וכו'. איכות החיים, רמת החיים והפרנסה הייתה ירודה וקשה."

השפות בהן דיברו בבית סבתי: ערבית עיראקית ועברית. אני למדתי מסבתי שפות אלו.

 הוריה של סבתי – זיכרונות

אמי סביחה ז"ל, הייתה בת בכורה בבית. מתו לה כמה אחים ואביה מת מצער. היא גידלה אותנו בנוסף ל- 2 אחיותיה ועזרה להן להתחתן ולהקים משפחה. היא הייתה עקרת בית. הייתה לה שמחת חיים רבה למרות כל מה שעברה. הייתה אישה נבונה וחכמה מאוד. היא גידלה בחום ואהבה את כל אחיי ואחיותיי, היא הייתה אישה מדהימה. אני מתגעגעת אליה מאוד.

אבי נעים ז"ל, אבי היה עובד קשה, הוא היה מפרנס יחיד ופרנס את כל משפחתי. הוא היה תמיד עצוב, כי לא זכה לראות את אמו משום שהיא נפטרה בלידתו. הוא תמיד דאג לכולם, שיהיה רק טוב ושלא יחסר לנו דבר. הוא היה בן אדם נפלא. הוא מאוד חסר לי.

סבתא עמליה היום

סבתא כיום פנסיונרית, בעברה הייתה מנהלת עסק (יבוא ושיווק של כלים סניטרים). סבתי מומחית בבישולי מאכלים – עיראקים, ישראלים ומודרניים. בביתנו שומרים מסורות, חגים, מועדים ומנהגים כגון: חג הפסח, סוכות, ראש השנה, שבועות שבת וכו'… .

אירועים חשובים בחייה –  היכרות עם סבא פנחס   

אני וסביך פנחס הינו באותו בחברה ובאותה מעברה, הכרתי אותו כאשר הוא חילק לאמי גז. מצאתי חן בעיניו, הוא התחיל לחזר אחריי,  יצאנו תקופה של שנה ולאחר מכן התחתנו בתאריך:  03.08.1968. לאחר שנתיים נולד בננו הראשון, שמו אסף בתאריך 31.10.1970 שהוא בני הבכור, הוא נשוי ולו נולדו שלוש בנות: עדן, ירדן, ורותם. לאחר חמש שנים נולד בננו השני: יצחק ובקיצור צחי , הוא  נולד ב – 23.2.1975 , כיום הוא נשוי ולו שלושה ילדים: עדי, אופיר ואריאל ולבסוף נולד לנו בננו השלישי והאחרון ב- 30.4.1980 שמו: נועם, הוא גרוש ולו נולדו ושתי בנות מיה ואמה.

גלגולו של חפץ

בעירק לפי המסורת, כאשר חתן וכלה מתארסים החתן מביא לכלה: צמידים, טבעות, שרשראות, צמידים וכו' … הכול היה צריך להיות מפנינים וזהב אמתי וטהור. קוראים לזה – "זהב הפנינה ". במשפחתנו חפץ זה עבר 3 דורות, ובעתיד (בע"ה) חפץ זה יעבור אליי. התכשיטים אצלנו נשמרו טוב במשך המון שנים (הם עדיין בתוך הקופסא המקורית שלהם) במשפחתנו, כל נכדה או כלה שמתחתנת עונדת את התכשיטים האלו בערב החופה.

הזוית האישית

ירדן: סבתא עמליה היא סבתא מיוחדת מאוד. נהניתי מאוד להיות בחברתה ולשמוע את סיפור חייה.

סבתא עמליה: היה לי זמן איכות עם נכדתי האהובה. שמחתי לשתף אותה בסיפור חיי.