מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, לילי, נולדה בבגדד שבעיראק ועלתה בשנת 1951, בגיל ארבע וחצי, לארץ מעיראק.

לסבתא שלי שישה אחים. בהתחלה, כשהגיעו לארץ, הם גרו במעברה ומשם עברו לשיכון ביקנעם, בחדר וחצי. סבתא מספרת שכל האחים ישנו בחדר אחד קטן והיה מאוד צפוף וקשה מאוד להתנהל, והתנאים לא היו פשוטים.

אחרי כמה זמן הם עברו לדירה בחיפה ושם הם למדו וחיו הרבה שנים. סבתא שלי סיפרה שהם מאוד התרגשו לעבור לחיפה אחרי שחיו בשיכון כי בחיפה התנאים היו הרבה יותר טובים וקלים והדירה הייתה הרבה יותר מרווחת.

ועכשיו מה עם בית הספר?

כשסבתא שלי הייתה בת 15 היא הייתה אמורה לעלות לתיכון, אבל אבא שלה לא הסכים לה. הוא רצה שהיא תשב בבית. סבתא שלי ממש רצתה ללמוד בתיכון, ובאותו זמן היה מבחן "סקר" שבעזרתו אפשר היה להתקבל לתיכון.

היא עשתה את הסקר והחליטה שהיא הולכת להירשם לבד לתיכון. היא הלכה לבית ספר אליאנס שבחיפה, נכנסה לחדר המנהל והראתה לו את התעודה שלה, המנהל התפעל מהציונים שלה. היא נרשמה לבית הספר ומאוד התרגשה שהצליחה. כשחזרה הביתה סיפרה סבתא לאבא שלה, האמת שהוא לא כעס שנרשמה בלעדיו. הוא החליט לבוא יום למחרת ולבדוק עם המנהל. למחרת הם הגיעו לחדר המנהל ואחרי שיחה הוא הסכים לה להירשם.

בסופו של דבר סבתא שלי סיימה את הלימודים בתיכון והלכה ללמוד באוניברסיטה. כשסיימה את הלימודים באוניברסיטה התחילה ללמד תנ"ך כי זה המקצוע שהיא הכי אהבה, ועד היום היא משננת את ספר התנ"ך. סבתא המשיכה משם והייתה מנהלת בית ספר יסודי, ומיד אחר כך מנהלת תיכון ובסופו של דבר המשיכה לתפקיד מפקחת.

הזוית האישית

יובל שני: היה לי כיף לעבוד עם סבתא. אני מאחלת לסבתא שלי רק בריאות ושתמשיך לשנן את ספר התנ"ך כמו שהיא אוהבת.