מאגר סיפורי מורשת

שמי קלייר (קלרט), נולדתי בשנת 1949 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. הוריי, אליס ויצחק שמטוב ז"ל, נולדו גם כן במרוקו. יש לי שמונה אחים ואחיות – שלוש אחיות וחמישה אחים: רנה ז"ל, קמי, ג'ילבר, ויויאן, ארמו, אלי, יעקב ומאיר. אני הילדה השישית מתוך תשעה אחים ואחיות.

אבי עבד בנגרות בעסק המשפחתי שניהל אחיו ואמי הייתה עקרת בית. בזמנו כל או לפחות רובן של הנשים היו עקרות בית. בנוסף, הייתה לנו עוזרת שגרה וחיה אתנו שהייתה ממש כמו בת משפחה.

המשפחה שלי הייתה גדולה ומלאת אהבה. אני זוכרת שכילדה קטנה, כאשר ההורים שלי היו טסים לצרפת, סבתא שלי הייתה באה אלינו. היא לקחה אותנו לסרטי קולנוע ופינקה אותנו. זו חוויה שנשמרת איתי תמיד בלב. בנוסף, בכל ימי ראשון משפחתי ואני היינו הולכים לחוף הים שליד הבית והיינו משחקים "פטאנק". כשהייתי קטנה מאוד, אהבתי לשחק עם האחים שלי.

בשנת 1964, באחת מהנסיעות של הוריי לצרפת, הם פגשו את אחי ג'ילבר. ג'ילבר עלה לישראל עוד בשנת 1955 במסגרת עליית הנוער. בפגישתם בצרפת אחי ניסה לשכנע את הוריי לעלות ארצה, אך אבי התנגד. אבא שלי אמר שיש בישראל הרבה מלחמות ולכן לא כדאי לעזוב את מרוקו. אבל אמי ואחי הצליחו בסופו של דבר לשכנע את אבי וכעבור חמישה עשר ימים הגענו ארצה, בחודש אוגוסט 1964.

כשעלינו ארצה הייתי בת ארבע עשרה והיה לי מאוד קשה לעזוב את מרוקו. במיוחד היה לי קשה לעזוב את החברים ואת בית הספר. בכלל לא רציתי לנסוע, אך הייתי חייבת. הגעתי לישראל בלי לדעת עליה כלום. השנה הראשונה שלי בארץ הייתה מאוד קשה כי לא ידעתי את השפה מכיוון שעד אז דיברנו בבית ובבית הספר בצרפתית.

כשהגענו לישראל עברנו לגור ליד אחי בבאר שבע והיה מאוד חם. כשהגעתי לכיתה בפעם הראשונה מאוד התייבשתי, היה לי מבטא צרפתי ובכלל לא היו לי חברים. כל הילדים כינו אותי "הצרפתיה". בנוסף, רצו בישראל לשנות לי את השם מפני שהישראלים לא הצליחו לבטא את שמי, קלרט. אבל אני לא הסכמתי.

בכל יום בכיתי ורציתי לחזור למרוקו. לא היה לי טוב בישראל והתגעגעתי מאוד לחברים. אבי מאוד דאג לי והבטיח לי שנחזור למרוקו. אבל בסופו של דבר לא חזרנו ונשארתי בארץ בלית ברירה.

אחרי שחלפה לה שנה בארץ כבר למדתי עברית והכרתי חברים חדשים. התרגלתי לאט למקום חדש. למרות שזה לקח זמן, היום, בראיה לאחור, זה נראה שכאילו פתאום התחלתי להנות וממש לא רציתי לחזור חזרה למרוקו. התאהבתי בישראל והחלטתי שלא אעזוב את המדינה.

כשהתבגרתי, התחתנתי וילדתי שלושה ילדים. היום אני סבתא לשניים עשר נכדים ונכדות וגם לנינה אחת קטנטונת שנולדה לא מזמן.

הזוית האישית

עלמא הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד להיפגש עם סבתא, לשמוע את הסיפורים שלה וללמוד עליה דברים חדשים. זאת חוויה ממש טובה.

סבתא קלייר: נהניתי מאוד להשתתף בתוכנית של בית הספר ולהיפגש עם עלמא. בנוסף, היה לי כיף לספר את סיפורי ולראות את סקרנותה של עלמא.