מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים פרלה, היא בת 82 ונולדה בשנת 1940. משמעות השם של סבתא שלי "פרלה" הוא פנינה. סבתי פרלה היא מהעדה המרוקאית, והיא עלתה ממרוקו באוקטובר שנת 1955 והגיעה הנה לישראל. סבתא שלי עלתה ממרוקו עם תשעת אחיה ואחיותיה: אליס, אסתר, שולמית, דוד, מזל, נינט, חיים, משה, ליליאן וההורים שלה.

סבתא פרלה מספרת על החיים במרוקו והעלייה לארץ

גרנו בהתחלה במרוקו בעיר הבירה "רבאט" ובזמן הזה התחילו המהומות במרוקו (שנת 1955). כל היהודים התחילו לפחד והחלו לעלות לארץ. בהתחלה כשעלינו לארץ לא היינו מרוצים, בכלל הרגשנו עצב שעזבנו את הבית שלנו במרוקו ושהשארנו הכל מאחור.

כשהגענו לנמל חיפה אחרי הטיסה לארץ שמו אותנו במשאיות ולקחנו אותנו למעברה הראשונה בבאר שבע שקראו לה "מעברת חצרים". היה שם תנאים קשים מאוד. לא היה מים וחשמל וגרנו בצריף קטן מלא בחול. זאת הייתה תקופה קשה. היינו משפחה גדולה והיה לנו קושי לחיות בתוך הצריף הקטן הזה כל כך הרבה אנשים ביחד.

לאחר זמן מסויים אימא ראתה שלא יכלנו להתרגל למצב הזה ואמרה לאבא "או שתרד לעיר אחרת ותקנה דירה או שנחזור לדירה שלנו במרוקו", אבא שלי לא ידע מה לעשות ואם ללכת לחפש דירה או להשאר במעברה. לבסוף אבא שלי הלך לראות אם אפשר לקנות דירה בירושלים או בתל אביב או בחיפה. לאבא שלי היה דוד שגר בחיפה והוא אמר לו: "תבוא לחיפה ואחפש איתך דירה". תוך שבוע ימים הוא מצא דירה ואז אבא חזר לבאר שבע בשביל לקחת את כל המשפחה שלי ונסענו כולם לחיפה.

התרגלנו למחיה בישראל בסופו של דבר, אבל לא הייתה להורי עבודה וכל הזיכרונות ממרוקו והבית המלא בשמחה ובילדים שרצים מצד לצד עדיין היה זיכרון כואב, אבל טוב שאף אחד מאיתנו לא שכח.

בצעירותי

אחרי כמה חודשים של הסתגלות, כל אחד במשפחה החל למצוא את העיסוקים שלו. רובנו הלכנו לבית הספר והורי החלו לעבוד. למדנו הרבה תורה ואבא שלי אפילו נהג ללמד תורה. כשגדלתי אמנם לא התגייסתי לצה"ל, אבל התחלתי לעבוד. עבדתי בחברת קוסמטיקה. עבר כמה זמן מאז שהתחלתי לעבוד במקום ויום אחד ונכנס גבר לחנות הקוסמטיקה, שמו היה אלברט (ז"ל) – כך הכרנו, במשך תקופה ארוכה הוא היה מגיע לחנות והיה מחזר אחרי ללא הפסקה. לימים התחתנו. אני ואלברט זכינו בארבעה ילדים: גבי, נפתלי, רחל ומירב וכיום יש לי שבעה נכדים ואני חיה באושר גדול.

היום אני לא עובדת, אבל עד לפני כמה זמן השתתפתי בסדנאות תכשיטים ושם למדתי להכין כל מיני סוגי תכשיטים והצגתי אותם בתערוכה. ביום יום שלי אני אוהבת לקרוא, לבשל, לסרוג ולפתור תשבצים ובעיקר להיות עם ילדי ונכדי האהובים.

זהו סיפורי עלייתי ממרוקו לארץ ישראל.

הזוית האישית

אנחנו נהנו מאוד מהעבודה ביחד .

הנכדה תמר: למדתי המון על סבתא שלי ועל העבר שלה. הבנתי כמה פעם הדברים היו הרבה יותר שונים ומורכבים. במהלך העבודה בילינו הרבה ביחד ודיברנו גם על דברים שלא קשורים לעבודה והיה לנו זמן כיפיי ביחד. למדתי הרבה על סבתא שלי ושמחתי לשמוע את סיפורה המדהים ואיך שהיא הצליחה להתמודד בתנאים לא פשוטים. הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שהיא תמשיך להיות אישה שמחה כמו שהיא עכשיו ושתמיד תשאר הבן אדם שהכי כיף לדבר איתו על הכל ושרק תהיי בריאה!

סבתא פרלה: אני רוצה לאחל לך, נכדתי האהובה, שתמשיכי להיות נכדתי השמחה, שנמצאת איתי כל יום ושאני מדברת איתה הרבה ושרק תצליחי בכל מה שתבחרי.