מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל בן מוסה, אני בת למואיז ופרלה, נולדתי בצרפת.

אמי נולדה במרוקו. בגיל 16 היא התחתנה עם אבי במרוקו ונולדו להם ארבעה ילדים. ואחר-כך הם עברו לצרפת עם ארבעת ילדיהם, כי לא רצו להישאר במרוקו, היו אז הרבה בעיות עם היהודים ובאותו זמן כל היהודים עזבו את מרוקו. כשהם הגיעו לצרפת אני נולדתי. אימא שלי אמרה שבגלל שאני נולדתי בצרפת, היא החליטה לקרוא לי פרנסין. נקראתי גם מזל על שם סבתי, ולכן שמי הוא – פרנסין מזל.

למדתי בבית ספר "גמבטה" בפריז. זהו בית ספר קטן. היו לי הרבה חברות שם. כשהייתי קטנה שיחקתי עם חברים צרפתים, לא יהודים. וכשהגיע החופש הגדול הייתי כל הזמן הפנוי שלי עם צרפתים. ההורים שלי היו מקיימים את המצוות כמו שמירת שבת, הם היו עושים חגים כמו: פסח, פורים, יום הכיפורים. אמי הייתה מכינה בשבת אוכל ממוצא מרוקאי: עוגות טעימות, קוסקוס וכל מה שהיא ידעה להכין ממרוקו היא הייתה מכינה גם לנו. גם היום אני מכינה לילדים שלי וגם לנכדים שלי כשהם באים אליי לבית, את האוכל שלמדתי להכין במרוקו. החג שאני הכי אוהבת הוא חג סוכות. כל השנים בצרפת וגם עכשיו בישראל – אני בונה סוכה ואני מזמינה את כל ילדים לאכול.

הכרתי את בעלי הראשון בבית הספר בו למדתי. התחתנו ונולדנו לנו שני ילדים. לאחר מספר שנות נישואין החלטנו להתגרש. את בעלי הנוכחי הכרתי דרך אח של חברה שלי. באחת מהפגישות שלנו, בעלי הזמין אותי למסעדה ושם למדנו להכיר יותר לעומק. נפגשנו בצרפת בבית כנסת, ולאחר מספר פגישות החלטנו להתחתן. לבעלי, כמוני, יש ילדים מנישואין קודמים. ביחד נולדנו לנו עוד שני ילדים, ברוך השם.

נשארתי עם כל אחיי בצרפת עד שהגעתי לגיל 65, ואז עליתי לישראל. השארתי אחרי וילה ורכב, הבאתי איתי תמונות וחפצים יקרים רגשית, כמו כלי ממתכת לטחינה שקיבלתי מאמי ואני מתכננת להעביר אותו לנכדתי הבכורה תהילה.

לפני שעליתי עלו ילדיי – שתי בנותיי. ארבעה בנים נשארו עד עכשיו בצרפת. כיום, אני עוסקת בייעוץ וגישור. מגיעים אליי אנשים שונים ואני עוזרת להם  בהתמודדויות שלהם.

הזוית האישית

סבתא פרנסין: הרגשתי מאוד לספר לתהילה קצת מן העבר שלי ולתעד יחד את הסיפור במאגר המורשת.

תהילה הנכדה המתעדת: נהניתי ללמוד יותר על העבר של סבתא ולבלות יחד זמן איכות.