מאגר סיפורי מורשת

שמי יולי שחר, השנה בתכנית הקשר הרב דורי תיעדתי יחד את סבתא שלי, מרים שחר, את סיפורה.

העלייה של סבתא מרים לארץ ישראל

העלייה של סבתא  לישראל עם משפחתה נמשכה בכמה שלבים, בתקופה ארוכה. סבתי מרים נולדה בשנת 1943 ברוסיה שם גדלה  ועברו עליה ימי ילדותה עד גיל חמש. בגיל חמש  החל מסע העלייה, תחילה, היא ומשפחתה עברו לעיר למליגניץ שבפולין, שם התגוררו במשך שנתיים.

לאחר מכן, בשנת 1950 סבתי ומשפחתה עלו לארץ ישראל. ההורים של סבתי רצו לעלות לישראל מכיוון שזו ארצם של היהודים, הם גרו בגולה והרגישו זרים. גולה משמעותה: מקום שרוב האוכלוסייה בה היא גויים.

ההסתגלות לחיים בישראל

סבתי ומשפחתה גרו במעברה של עולים חדשים שנקראה "החונים". המעברה  הוקמה במחנה של הצבא הבריטי בשנת 1941. בשנת 1948, עם תום המנדט הבריטי עזבו הבריטים והמחנה הפך למחנה עולים שנקרא מחנה בית ליד, הוא היה אחד משבע מחנות שהוקמו בישראל כדי לקלוט את גל העולים חדשים שהיגיעו לארץ בשנות ה – 50.  הם שוכנו שם באופן זמני עד שמצאו פתרונות גדיור לעולים החדשים שבאו בהמוניהם למדינה.

ולאחר כשנה עברו לגור בחיפה בדירה קטנה וצפופה יחד עם בני הדודים שלהם. סבתי עלתה לארץ בלי חברים, היא הייתה רק עם משפחתה ולא הלכה לגן. סבתי לא רצתה שיידעו שהיא עולה חדשה וכשהגיעה לביה"ס היסודי המורה לא קראה לה בשמה המקורי "מאשה" אלא "מרים". בגיל 14 נרשמה ללימודי אופנה ותפירה בביה"ס ויצו והתחתנה עם סבי בגיל 17.5.

מאכל מיוחד, חפץ מיוחד ומסורת בלתי נשכחת

סבתא סיפרה לי שהמאכל המיוחד שהיה נהוג לאכול בבית הוריה היה מרק קניידלך, עד היום אנו אוכלים אותו בחגים יחד עם כל המשפחה. סבתי סיפרה שבכל סוף שבוע  בבית הוריה היו עושים קידוש ואביה היה הולך לבית הכנסת לפני כניסת השבת: "בבית היה אורח חיים מסורתי, היינו שומרים שבת, מפרידים סכו"ם נפרד למאכלי בשר ולחלב והולכים לבית כנסת."

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה השנה בבית הספר ש"י עננון בכפר סבא