מאגר סיפורי מורשת

שמי מגי אסייג, נולדתי בעיר במרוקו מרקש. אנחנו משפחה מרובת ילדים (שמונה אחים ואחיות: ארבע בנות וארבעה בנים). במרוקו היה לנו הרבה כסף, היינו עשירים: היו לנו שתי מנקות ובשלנית בבית, אימא שלי הייתה תופרת בארמון של המלך. אני זוכרת שהיו לי המון חברות במרוקו, כשאימא שלי החליטה לעלות לארץ ישראל היה לי מאד קשה, גם כי אבא שלי עזב את הבית והשאיר את אימא שלי עם כל הילדים לבד, הוא מצא לו אישה אחרת ועלה איתה לארץ ולא הכיר בנו. וגם כי היינו צריכים לוותר על כל הטוב שהיה לנו ועל החברים.

הגענו לארץ ולא היה לנו כסף כי לא נתנו לנו לקחת את כל מה שהיה לנו, אימא שלי החביאה מה שיכלה שעלינו לארץ, גרנו בבית קטן בשכונת ענייה, והיה קשה מאד גם מבחינת החינוך של אימא שלי, היא היתה אישה קשה וגידלה אותנו לבד וגם כי לא היה מספיק כסף.

כשהגענו לארץ לא ידעתי לדבר עברית בצורה טובה, היה לי מאד קשה. עזבתי את בית הספר שלי במרוקו עם כל החברות שהיו לי שם. הגעתי לכאן ופתאום הרגשתי שאני לא שייכת, המנטליות, החינוך, החברים, השפה – הכל היה כל כך שונה וקשה. היה לי קשה בבית, אימא שלי לא נתנה לי לצאת הרבה כי היא פחדה שנלך עם אנשים לא טובים ולצבא היא לא נתנה לי להתגייס, היא רצתה שאתחתן. בגיל 19 התחתנתי עם הבן של השכנה, כי כך היא חשבה שזה הכי נכון ובטוח.

אין לי חוויות טובות מבית הספר, לא אהבתי ללכת לבית הספר בארץ, במרוקו היתה לנו תלבושת אחידה מדהימה עם גרביים גבוהות וחצאית וחולצה מכופתרת, הייתי מדוגמת, ובארץ הרגשתי ענייה ולא התחברתי לבנות בבית הספר, היה לי קשה מאד.

סבא, כאמור, היה הבן של השכנה שלנו בשיכונים בהם גרנו, אימא שלי דיברה עם אימא שלו והן החליטו שאנחנו מתאימים וצריכים להתחתן, היא ממש התעקשה רק כדי שלא אתגייס לצבא.

האירוע שאני זוכרת שהיה משמעותי זה הולדת הבן הבכור שלי (אבא שלך), הוא הנכד הראשון משני הצדדים וכולם היו סביבו וטיפלו בו. הוא היה אהוב מאד במשפחה עד שהגיעו עוד נכדים.

מאז גיל 19 אני ספרית, אחות של סבא לימדה אותי את המקצוע וכשהתחתנו עבדתי איתה במספרה, מאז אני במקצוע הזה מהבוקר ועד הצהרים, אז אני יוצאת להפסקה וחוזרת לעוד שעתיים במספרה. התחביב שלי הוא תפירה, אני נהנית ממנו בזמן החופשי שלי, לא כמקצוע.

יש לי שלושה ילדים ותשעה נכדים מקסימים, מתוכם שבעה בנים ושתי בנות, ואני כל כך גאה בכל אחד ואחת מהם. אני משתדלת להתקשר אליהם כמעט בכל יום ואם אני לא מספיקה אז בסוף שבוע. קשה לי לבקר את כולם כי רובם גרים רחוק ממני, אז אני מחכה שיבואו לבקר אותי.

ממרום גילי אני רוצה להגיד לך – אל תוותר לעצמך אף פעם על החלומות שלך, תחלום ותגשים, כל דבר שאתה רוצה תוכל להגיע אליו, אם רק תתמיד ותתאמץ ולא תוותר לעצמך, רק כך תגיע רחוק.

הזוית האישית

עילאי הנכד המתעד: הייתה לי חוויה טובה מאוד במסגרת התכנית, כי היה זמן איכות עם סבתא.