מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את עלייתה של סבתי, יפה שבתיאן, אל ישראל, ומנציחה את סיפורה במאגר המורשת.

סבתי, יפה שבתיאן, נולדה ביזד שבאיראן בשנת 1953. היא גדלה לצד שמונה אחים ואחיות, והייתה האחות השלישית. יפה למדה בבית הספר אידהד, שהיה בית ספר ליהודים בו למדו תודה וסידור, שם למדה עד כיתה ו'.

שעת לימוד אחת שהיא זוכרת במיוחד, היא שעת בישול, בשעה הזו היו מלמדים את הבנות איך לבשל כל מיני עוגות וקינוחים. כל השבוע יפה הייתה מאוד מחכה לשעת הבישול הזו. עד היום היא מכינה לאירועים קינוח הדומה לשבקייה, אך בשונה משבקייה קינוח זה מוגש בצורת פרח עם אבקת סוכר.

המתכון של סבתא

בבית הספר התיכון יפה עברה ללמוד בבית ספר מוסלמי בשם שנאז, לא היה תיכון יהודי של בנות אז זו הייתה האופציה היחידה.

בשנת 1972 יפה התחתנה, כשהייתה בת 19 בלבד, למורד שבתיאן שהיה אז בן 23. כשהתחתנו הם גרו בבית של חמותה כשנתיים, ואז נכנסו להריון ראשון. כחמישה חודשים לאחר כניסתה של סבתי להריון, סבי, שהיה אז עובד בעיר הבירה של איראן – טהרן, החליט שזה הזמן לעבור לטהרן בעקבות העבודה שלו. בטהרן נולדו שני בניה הבכורים של סבתא יפה ואז נולדה גם בת.

בשנת 1979, אחרי עלייתו של חומני לשלטון, רצו להעלות ארצה יפה, בעלה, ושלושת ילדיה. ברגע שקיבלו את ההחלטה, תוך חודשיים מכרו כמה דברים בהסתר, כדי שהשכנים המוסלמים לא ידעו.

כשעלו לישראל, הטיסה לארץ לא הייתה ישירה, בגלל היחסים בין ישראל לאיראן. הם טסו דרך אתונה, בירת יוון, הם ישנו שם לילה אחד, וביום שלמחרת עלו ארצה.

שהגיעו לארץ היה בוקר יום שישי, ביום של ערב חג שני סוכות, ושאלו אותם האם יש להם משפחה להתארח בחג, וענו שלא. לקחו אותם ללילה בבית מלון בתל אביב לחג. כשהסתיים החג הביאו להם מטעם המדינה דירה חדשה באשקלון, הדירה הייתה כל כך חדשה שאפילו לא היו בה מים וחשמל. את הילדים הגדולים שמו בבית ספר וגן חובה, ואת התינוקת הקטנה השאירו לשכנה לטפל בה.

סבתי השתדלה ללכת לאולפן כדי ללמוד עברית, וסבי היה עובד בכל עבודה שנתנו לו כדי להרוויח כסף, הוא עבד במשך שש שנים בהרבה סוגי עבודות. לא תמיד התאפשר להם ללכת ללמוד עברית בין כל הסידורים שהיו צריכים לדאוג להם. באשקלון נולדה עוד תינוקת אחת. מאוחר יותר החליטו סבי וסבתי לעבור לירושלים, כאשר הם נכנסו להריון עם עוד ילד. אחרי חודשיים מאז ההחלטה עברו יפה, בעלה, וארבעת ילדיהם לירושלים.

ההסתגלות מחדש הייתה מאוד קשה, לרשום את הילדים למסגרות, למצוא עבודה חדשה, והכל בזמן שסבתי בהריון. בחודש השמיני להריון לחץ הדם של סבתי עלה בגלל כל השינויים והלחץ. סבתי הייתה במשך עשרים יום באישפוז, ואז החליטו שאין ברירה וחייבים להוציא את הילד בניתוח קיסרי למרות שהיא עדיין לא נכנסה לחודש התשיעי. הילד יצא בשני קילו יותר קטן מכל אחיו. חודש לאחר הלידה הבן הבכור חגג בר מצווה והילד הקטן שנולד עשה ברית מילה.

כשהילד הקטן היה בן שנה, יפה התחילה לעבוד במעון נילי בירושלים. היא עבדה שם כ-17 שנים, עד שהם פשטו רגל. היא הייתה מובטלת למשך ארבעה חודשים, וכשפתחו גן חדש היא חזרה לעבוד שם לעוד 13 שנה. היום היא כבר חמש שנים בפנסיה, שמחה לראות את המשפחה שהיא יצרה. כל ילדיה נשואים באושר עם ילדים, וגרים קרוב אליה בירושלים.

הזוית האישית

שירה הנכדה המתעדת: מאוד אהבתי לשמוע על מה שסבתא שלי עברה בחיים, לראות איזה אישה חזקה היא ולהעריץ אותה אפילו יותר.

סבתא יפה: כיף לשתף את הנכדים בסיפורים על העבר.