מאגר סיפורי מורשת

שמי אנה שר נולדתי ב1950 בדז'רז'וניוב שבפולין.

אבי נולד בעירה לוצק, על גבול אוקראינה פולין שהיום זה באוקראינה, אבי היה נשוי ואבא לילדים, והתגייס לצבא הרוסי כדי להילחם בגרמנים. אחרי גיוסו לצבא, תוך כדי המלחמה הגרמנים הגיעו לעיירה הרגו את כל היהודים ולאבי נודע על ההרג של המשפחה ושל היהודים דרך הפרטיזנים שפגש.

כשנודע לאמא שלי שהגרמנים עומדים להיכנס לפולין ב-1939, היא לקחה את משפחתה עם מזוודות, ונסעה לרוסיה ברכבת. היא הייתה כבר לבד, בלי אבא, הם הגיעו לאזור אזרבייג'ן, וגרו בחווה. באחד הימים, אמא שלי התחפשה לאח שלה לבשה את הבגדים שלו, והלכה לעבוד כמלצר בתחנת הרכבת. היחידה של אבא שלי הייתה שם, ואבא שלי וחבר הלכו לאכול בבית הקפה. אמא שלי הייתה המלצר שלהם בתחפושת. מכיוון שאמא שלי דיברה פולנית ורוסית, וגם אבא שלי והחבר שלו, אבי כתב פתק לאמא שלי, שהיתה מחופשת למלצר, "אם את בחורה פולניה ואת זקוקה לאוכל למשפחתך, אנחנו יכולים לעזור לך, ולהביא אוכל מהצבא". אמא שלי כתבה על מפית נייר, שהם ארבע נפשות, שהם מפולין, גרים בחווה והם זקוקים לעזרה. הוא כתב פתק נוסף ושאל היכן הם יפגשו. סבתא שלי שמעה את הסיפור ואמרה לאמא שלי, את תלכי לפגישה בליווי אחיך. ברגע שהחבר של אבי ואבי נפגשו עם אימא שלי ואחיה, אבי ביקש לבוא לבית החווה, לפגוש את סבתא שלי. שם בפגישה הם גייסו את אמא שלי לצבא, ומאותו יום, כל המלחמה סבתא שלי, ואחותה של אימי לא רעבו יותר לאוכל, כי אימא שלי הייתה שולחת להם כסף מהצבא.

ילדותי

גדלתי בבית גדול בפולין, עם חצר שהיו בה הרבה שכנים פולנים, כאשר בחצר הבית היה תרנגולות ברווזים וחזירים, ולכל משפחה הייתה ערוגה לגידול ירקות. גידלנו בצל, עגבניות, כרוב, חמניות, גזר, פטרוזיליה ושמיר.

בחצר שיחקתי עם הילדים של השכנים, וכמובן אמא לא הרשתה לי לאכול מהאוכל שלהם, כי הבית שלנו היה כשר.

לא הלכתי לבית ספר, כי בפולין התחילו ללמוד בגיל שבע, ואני עליתי לישראל בגיל שש וחצי.

העלייה לארץ

עליתי לארץ ישראל, באונייה מפולין לנמל בצרפת, ומהנמל ברכבת לעיר מרסי, שגובלת בים התיכון. שם היינו כל העולים במקום כמו מרכז קליטה. גרנו בבניינים ענקיים, וישנו על מזרונים על הרצפה.  קיבלנו אוכל בחדר אוכל גדול, ולקחו אותנו לטיולים במרסי במשך שבועיים. לאחר מכן עלינו על אונייה בנמל מרסי. האנייה נקראת סנטה פה, ואיתה שטנו עד לנמל חיפה.

החיים במעברה

בצריף היה כיור מים קטן עם ברז, ובחוץ היה צריפון קטן, עם טוש ומים קרים. במרחק של כמה צעדים היה צריף קטן ובו שרותים עם חור באדמה. לכאן הגיעו אנשים עם ארגזי אוכל, וחילקו לכל צריף ארגז של אוכל, ולהורים נתנו תלושים לקנייה במכולת. לאחר כמה ימים, הגיעה עובדת סוציאלית, וקבעה שאני הולכת לכיתה א' לפי הגיל ואחותי לכיתה ה'. למדתי במעברה בכיתה א' במשך שנה, ולאחר מכן בשנת 1958 עברנו בחופש הגדול, לקריית חיים מערבית. לבית של שני חדרים קטנים. בכניסה לבית היה חדרון עם מטבח, ובאחד החדרים הייתה יציאה למרפסת קטנה.   למדתי בקריית חיים מערבית בבית ספר א.ד.גורדון עד כיתה ח', ולאחר מכן מכיתה ט' עד יב' למדתי בתיכון קריית חיים. בסיום התיכון התגייסתי לצה"ל.

הכרות ונישואים והבניית המשפחה

בצבא שירתי בחיל קשר בשיריון. היום זה נקרא חיל התקשוב ושם הכרתי את בעלי.

לאחר שנתיים וחצי בדצמבר שנת 1971, התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים. לאחר שנים הילדים נשאו והביאו נכדים.

מקצוע עיסוק ותחביבים

במשך ארבעים שנה עסקתי באותו מקצוע. התמחיתי בתחום הקוסמטיקה ולימדתי בשתי מכללות, אחת בחיפה ואחת בתל אביב.

התחביב שלי זה הוא יצירת תמונות בריקמה וכן ציור.

הזווית האישית

סבתא אנה: המפגש במסגרת הקשר הרב דורי היה מעניין מאוד. נהנתי להיות עם דניאל הנכד שלי, ולספר לו את סיפור משפחתינו.

דניאל (הנכד): נהנתי מאוד להיות עם סבתא אנה, בזמן אישי, ולשמוע סיפורים מהמשפחה שלא ידעתי עליהם בעבר.