מאגר סיפורי מורשת

ילדות

קוראים לי הוגט פורטונה אלייק. פירוש השם פורטונה זה מזל, גם לשם המשפחה שלי יש משמעות, אלייק זה רעלה לבנה שערביות לובשות בחגים להבדיל מהשחור של היומיום. לאחר הנישואין שם המשפחה שלי היה גולדהר ועכשיו חזר להיות אלייק. כשעליתי לארץ לא ידעו להגות את שמי נכון אז שיניתי לאירית.

נולדתי בתאריך 14.03.1937 והתאריך העברי זה ב' בניסן תרצ"ג. נולדתי בבית בעיר תוניס שבתוניסיה ויש לי שלושה אחים גדולים ממני, אני הילדה הקטנה של הבית, הנסיכה.

למרות שבילדותי הגרמנים שלטו בתוניס החיים שלי היו נהדרים, היית לי ילדות מאושרת, בבית דברנו בשפה הצרפתית מאחר תוניסיה היית תחת כיבוש צרפתי. לא ידעתי לדבר בערבית למרות שגרתי בארץ דוברת ערבית. למדתי בבית ספר לבנות בלבד. בתי הספר היו לפי אזורי מגורים ובית הספר נקרא על שם הרחוב שבו הוא נמצא.

המקצוע האהוב עלי היה דקדוק כי בזה הייתי הכי טובה המקצוע שהכי לא אהבתי היה חשבון. בבית הספר הייתי התלמידה הראשונה או השנייה בכיתה ואני זוכרת שתמיד התחרתי עם עוד ילדה על המקום הראשון. למורה שלי קראו מדמואזל קקה. כשהמנהלת היית נכנסת לכיתה כל התלמידות היו נעמדות מתוך כבוד מה שלא קורה היום.

בתוניסיה גרתי בבניין משותף בו שתי קומות, אנחנו גרנו בקומה שנייה. הבית היה ברחוב אל' ערה שהיה רחוב קטן שהתגוררו בו רק איטלקים ויהודים, לא היו בו ערבים. דבר זה היה חשוב לביטחון שלנו כי אז יכולנו ללכת בשקט וללא כל הטרדה מצד גורמים זרים. על גג הבניין שבו גרנו היה שטח ענקי שאותו חילקו לחדרים וכל דייר קיבל חדר ושם שמו את הכלים והחומרים לכביסה.

כל שבועיים הייתה מגיעה אישה לעשות כביסה ולתלות אותה, למחרת הייתה מגיעה אישה אחרת לגהץ את הבגדים. כל יום הייתה מגיעה לבית שלנו עוזרת שהייתה מנקה ומבשלת, היה לנו הרבה כסף בזמנו. כל חודש הייתה באה אלינו תופרת ותופרת לי ולאימא שמלה חדשה. רק הייתי צריכה לפתוח את הפה ולמחרת קיבלתי מה שרציתי.

אני זוכרת שבערב היינו נאספים כל הילדים של הרחוב ומשחקים בנים ובנות יחד. יום ראשון היה יום הריקודים וחבורה שלמה הייתה הולכת יחד, תמיד הלכתי עם ליווי של הורה אחד כי אז לא היה מקובל ללכת לבד. הבנים בדר"כ הלכו עם האבות והבנות עם האמהות.

סיפור העלייה של סבתא אירית

סבתא אירית עלתה מצרפת לישראל, מהעיר מרסיי,  אבל ההורים שלה גרו באותו זמן בתוניסיה, אז הם היו צריכים צריכים לעבור לצרפת ומשם עלו לישראל, כי באותה תקופה אי אפשר היה לעלות מתוניסיה ישירות לישראל. שני אחיה נשארו לגור בצרפת ועד היום הם מתגוררים שם ויש להם ילדים וגם נכדים, אבל אח אחד שלה עלה לישראל חודש לפניה. מסלול העלייה של סבתא והוריה היה מפריז למרסיי וממרסיי הם עלו על האונייה "פלמיניה" ולקח שבוע ימים עד שהם הגיעו לישראל בתאריך 5.8.1962.

סבתא הגיע בתור תיירת יחד עם הוריה שעשו עלייה. היא באה בתור תיירת לראות איך מתנהלים החיים בישראל  וחשבה שהיא תחזור לצרפת, אבל בסופו של דבר החליטה להישאר בישראל. אח של סבתא שעלה חודש לפניהם לארץ וקיבל אותם כשהם עלו ארצה.

סבתא היתה בת 25 כשהיא עלתה לארץ והיא מספרת שכשהם הגיעו מצרפת לחיפה באונייה ובכל הנסיעה אחר כך מחיפה לבאר שבע, (שם הם קיבלו את ביתם) היא בכתה כי אבא שלה לא חש בטוב באונייה, אז הוא לא עלה איתם על האוטובוס ונשאר עם אח שלה והיא עלתה לאוטובוס עם אימא שלה והיא הרגישה לא בנוח באוטובוס, כי היא לא הגיעה לארץ בתור עולה, אלה בתור תיירת והיא עלתה לאוטובוס המיועד רק לעולים חדשים.

בחו"ל סבתא היתה אחות בבית חולים ופה בישראל היה לה מאוד קשה ללמוד את תנאי העבודה ובמיוחד את השפה מכיוון שהיה לה קשה ללמוד אותה. סבתא עלתה בעלייה חוקית בשנת 1962, מכיוון שבתקופה זאת לא היה דבר כזה עלייה לא חוקית. תנאי העלייה שלה ושל משפחתה היו טובים יחסית לאחרים כי הוריה קיבלו דירה בבאר שבע. סבתא והוריה עלו לארץ מפני שאחד מאחיה עלה חודש לפניהם והם הלכו בעקבותיו סבתא החליטה להצטרף אליהם כתיירת ולבסוף נשארה בישראל.

סבתא והוריה לא חשבו כלל על מקומות אחרים לעלות אליהם אלא רק על מדינת ישראל. הוריה של סבתא גרו בתוניסיה ובשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות והפכה להיות ארץ ערבית ולא נתנה לאנשים לצאת ממנה. המצב שם לא היה טוב ולכן בשנת 1962 ברחו הוריה ואחיה הגדול מתוניסיה ולא לקחו איתם כלום. הם השאירו שם את כל הנכסים שלהם והעמידו פנים שהם נוסעים לטיול בצרפת וברחו מתוניסיה רק עם מזוודה.

בצרפת הם פגשו את סבתא אירית שחיה שם שלוש שנים לבדה. מאוחר יותר במהלך חייה נודע לסבתא שאח שלה כבר היה בישראל הרבה קודם ונלחם במבצע סיני. סבתא ואחיה חשבו שבתקופה הזאת הוא היה באירופה ואפילו קיבלו גלויות משם, הייתה הסוואה מושלמת מצד אחיה. עובדה מעניינת נוספת שסבתא סיפרה שאם היו תופסים את אחיה בזמן שיצא מתוניס, סביר להניח שהיו הורגים אותו במקום מכיוון שהמזוודה שלו הייתה מלאה בנשק, מסתבר שבתוניס הוא היה מאמן צעירים יהודים לירות בנשק, הוא גם היה מרגל ועבד במוסד!!!

לסבתא היו חיים טובים בצרפת, אבל למרות קשיי הקליטה היא לא מתחרטת על זה שעלתה לארץ, היא הקימה משפחה ויש לה ילדים נהדרים ונכדים מקסימים (לדבריה…)

הזוית האישית

אורי: אני רוצה להגיד לסבתא שהיה לי מאוד כיף לעבוד איתה וללמוד על סיפור החיים שלה ומי היא הייתה ואני מרגיש שאני מכיר אותה הרבה יותר טוב.

סבתא אירית: רוצה להגיד לאורי שהיה לי מאוד כיף לעשות את כל התהליך וראיתי שהוא מאוד מתעניין בי וזה גרם גם לזמן איכות ביננו.