מאגר סיפורי מורשת

שמי רפי (רפאל) ביסה, נולדתי באיסטנבול בעיירה שנקראת באקרקיי. גרתי שם, אז זו נחשבה עיירת קייט עם חוף ים מדהים. גרנו בבית מאוד גדול והייתה לנו גינה גדולה. הבית שלנו היה בן 12 חדרים, היינושבעה7 אחים. מעל הבית שלנו היה לנו בית כנסת. בכל עיירה התגוררו בערך 30 משפחות יהודיות.

הילדות שלי הייתה אחת התקופות הכי טובות שהיו לי. אחד התחביבים הכי טובים שלי היה לשחק כדורגל, גם שיחקתי בקבוצה מקצועית וגם עסקתי בהרבה ספורט ימי בגלל שגרנו ליד חוף הים.

כשהייתי בן 19 הייתי אמור להתגייס לצבא הטורקי. לפניי ההתגייסות היו כמה בדיקות. בבדיקות האלה התייחסו אליי כיהודי לא טוב. לאחר זאת חזרתי הביתה וסיפרתי לאבי על כל היחס שקיבלתי בלשכת הגיוס בתור יהודי. אמרתי לו שאני לא נשאר פה (בטורקיה), אני רוצה לעלות למולדת שלי שהיא ארץ ישראל ולהיות יהודי גאה, שאני אקבל יחס הוגן.

אחרי חודשיים עליתי לארץ. הלכתי לאולפן בקיבוץ יד מרדכי, אחרי שסיימתי את האולפן התגייסתי לצבא, לנח"ל. שירתי בצבא שנתיים וארבעה חודשים. אחרי שהשתחררתי, פרצה מלחמת יום הכיפורים והתגייסתי עוד פעם לצבא לתקופה של חצי שנה.

התחתנתי עם אורלי, הכרתי אותה בקפה רוול בדיזינגוף בזמן שהייתי חייל בצבא סדיר. הקמתי משפחה כשהייתי חייל. גרנו בבת ים, נולדו לישתי2 בנות ובן אחד. לבת הראשונה קראנו ריקי, לבת השנייה קראנו גילה ולבן – שזה אבא של איתמר הנכד המתעד – קראנו שלומי. קראנו לו כך על שם סבו, סלומון. בשנת 1993 עברנו לגור בנאות אפקה ב', ומאז אנחנו כאן.

בינתיים נולדו לי מריקי נכדים: עידן, רוני והילי. מגילה נולדו שירי, נדב ויהונתן. משלומי נולדו לי איתמר, אריאל, אורי ועידו הקטן. כיום אני בן73, מאושר בארצי כיהודי גאה עם כל משפחתי. כאן אני יכול לחיות עם יותר הרגשת ביטחון בארצי.

סבא רפי ואיתמר 

הזוית האישית

איתמר הנכד המתעד: למדתי במסגרת התכנית על סבי הרבה, וגם הוא למד עליי. אני מקווה שהאחים שלי והאחיות יזכו לקבל חוויה כזו.