מאגר סיפורי מורשת

אני, יואב נהוראי, לומד בבית הספר: תמיר, ראשון לציון, מתעד את סיפורו של סבא שלי: יצחק שמחוני, במסגרת התוכנית: הקשר הרב דורי.

סבא מספר:

אני נובנדגני יצחק, נולדתי בשנת 1933 בעיר שיראז באיראן.

לפני שנולדתי, כשהייתי בבטן של אימא, אבי נפטר כשיצא לעבוד במסחר בערים שמסביב. כמה חודשים אחרי שנולדתי אמי לקחה אותנו לשיראז כדי למצוא פרנסה. אימא שלי עבדה בכל עבודה מזדמנת, וגם האחים שלי. אני זוכר שעברנו הרבה דירות, ושלא היה לנו כסף כדי לקנות נעליים, אפילו בשלג היינו יחפים. אני הייתי הראשון מבין האחים שלי שזכה ללמוד בבית ספר. בשל המצב הכלכלי הקשה למדתי עד כיתה ג', והתחלתי לעבוד.

הייתי ילד שמח, מאושר מכל מה שהיה, ולא התעסקתי במה שאין.

יהודי שיראז דיברו בשפה פרסית מיוחדת. הבנו את השפה אך לא דיברנו אותה. כך לא ידעו שאנחנו יהודים.

העלייה לישראל

עליתי בשנת 1951 במטוס הגענו לשדה תעופה בארץ. שלחו אותנו במשאית לשער העלייה. אחרי הבדיקות שלחו אותנו לבית עולים בפרדס חנה. שהינו בבית העולים בפרדס חנה באופן זמני, ומשם שלחו אותנו למעברות בבית שאן. בבית שאן גרנו באוהלים.

לצורך מחייה קיבלנו כרטיסים. הכרטיסים היו שווים נקודות, והנקודות היו שוות כסף. לא היה מגוון של מזון. היה סוג לחם אחד, הביצים היו בצורה של אבקה, ולבשר היו זכאים רק הילדים ורק 100 גרם לכל אחד. לא היה מקרר אז שמרנו את בקבוקי המים בתוך בור באדמה, וכיסינו אותם עם קרח. לא היה לנו בית גדול. היה לנו חדר אחד לכל בני המשפחה. כדי לקרר אותו השתמשנו בטפטפות שהיו תלויות מעל למשקוף החלון.

סבא יצחק בצעירותו

בנובמבר 1951, התגייסתי לצבא לחיל הנח"ל. הייתי בקיבוץ עין גב, שם עסקתי בשירות שלי בענף החקלאות. עבדתי במטעי הבננות. אחר כך נרשמתי עם עוד חברים שלי לשל"ת. שלחו אותי במסגרת השירות ללא תשלום להיאחזות עין גדי. שם עבדתי בחקלאות, בבניין, בסלילת כבישים ובכל מה שהיה צריך לפיתוח קיבוץ עין גדי.

סבא יצחק חייל 1953

השתחררתי במרץ 1954. חזרתי לבית שאן ואז נקראתי לחזור שוב ולעבוד בעין גב בתור פועל במטע הבננות.

בשנת 1956 השתתפתי במלחמת מבצע קדש, מלחמת סיני. ואז החלפתי את שם משפחתי. החלפתי את שם המשפחה שלי בשל הלחץ שהופעל בתקופה ההיא על העולים לאמץ שמות ישראליים, וגם בגלל שהיה קשה לבטא את שם משפחתי הקודם – נובנדגני.

בשנת 1956, במלחמת סיני שמעתי על נפילתו של אלוף פיקוד דרום אסף שמחוני בהתרסקות מסוק. הייתי אז חייל מילואים במלחמה ומאוד נעצבתי מהמקרה, ולכן החלטתי לאמץ את שם משפחתו במקום השם שלי "נובנדגני". ומאז שם משפחתי הוא שמחוני, וגם אחי הבכור אמנון החליף בעקבותיי את שם המשפחה שלו לשמחוני.

אחרי המלחמה חזרתי לבית שאן. התחלתי קורס טרקטוריסט. עבדתי בטירת צבי חמש שנים כטרקטוריסט.

בינואר 1960 התחתנתי עם דליה, שהיא בת דודתי. החתונה התקיימה בבית הספר "תחכמוני" בבית שאן. כעבור שנתיים עזבנו את בית שאן.

סבא יצחק וסבתא דליה ביום חתונתם

בשנת 1962, עברנו לתל אביב. גרנו בדרך יפו-תל אביב. נולדו לנו שני בנים, נתן ואילן. עברנו לשכונת תקווה בשנת 1965. אחר כך נולדו לנו שלוש בנות: נאוה, אילנית – אימא של יואב, ותמר.

עברנו בשנת 1982 לתל כביר. בשנת 1989 עברנו לבית דגן.

סיפורו של חפץ

סבא יצחק הביא איתו כלים כשעלה מאיראן לארץ ישראל בשנת 1951. אלה כלים שעברו מדור לדור, מאבות אבותיו של סבא יצחק. סבא יצחק שומר על הכלים האלה עד היום בביתו והם נדירים ומיוחדים.

הכלים בצילום הם: סמובאר (1), קערת מרק (2), פנס רוח (3), מכתש (4), פינג'אן (5) ופתיליה (6).

על קערת המרק

סבא יצחק קיבל את הקערה מאמו (סבתא רבא חנה). הוא קיבל את הקערה כשהחליטו לעלות לארץ, וסבתא חנה נתנה לו את הכלים שישמור עליהם. הקערה עברה במשפחה מדור לדור למעלה ממאה שנים. הקערה שימשה לשתיית מרק. המיוחד בה שחרוטים בצד החיצוני של הקערה שמות בני המשפחה של סבא, סבא רבא וכו'. סבא שומר את כל הכלים בארגז מיוחד בביתו, וגם כשעבר דירה ועיר הארגז הולך איתו יחד. ניתן ללמוד מהקערה ובכלל מהכלים של סבא על התקופה באיראן, על אורח החיים של המשפחה, על ילדותו ועל המצב הכלכלי של המשפחה ובעיקר להכיר את שמות בני המשפחה שלו.

סבא יצחק ויואב נהוראי בבילוי משותף

תמונות משפחתיות

סבא יצחק ויואב נהוראי בתכנית הקשר הרב דורי

קישור לראיון עם סבא יצחק בשנת 2019 במסגרת התכנית "רואים את הקולות"

הזוית האישית

יואב: נהניתי להיפגש עם סבא, ולשמוע את הסיפורים המרתקים כשחי באיראן ואיך עלה לארץ ובמה עסק במשך חייו. למדתי ממנו על חיי משפחתו, על ילדותו,ועל הקשר שלהם לישראל וליהדות. בנוסף התגאיתי לשמוע, שסבא היה חייל בנח"ל, השתתף במלחמות ישראל, תרם ליישוב קיבוצים והיה חקלאי. אני מאחל לסבא שיהיה בריא עד 120, שימשיך לשמוח ולצחוק כמו שהוא תמיד עושה איתנו, שיהיו לו עוד נינים.

סבא: נהניתי לבוא כל פגישה לראות את נכדי יואב, לספר את סיפור חיי, לשמוע עוד סיפורים ולפגוש אנשים חדשים. אני מאחל ליואב הצלחה בלימודים, שייהנה בכל דבר שיעשה, בריאות, נחת ושיגשים את החלומות שלו.