מאגר סיפורי מורשת

 

במחנה זה היו כ 5000 גברים נשים וטף שהמתינו לעלייה לארץ ישראל בגלל התפרעויות של הערביים הציבו חיילים להגן על תושבי המחנה. המחנה היה כולו אוהלים. רק המרפאה בה נולדתי היה צריף ניהלה את המחנה האחות בשם אולגה.

 

ביום בו נולדתי היה שרב, סופות חול ומחנק והוריי פחדו שלא אשרוד. לאחר כשנה במחנה הייתה היציאה הגדולה עם מטוסים לארץ ישראל לשדה התעופה לוד משם אמי ואני כשאני התינוק בחיקה יצאנו באוטובוסים אל מחנה העולים עתלית.

 

בדרך לעתלית עצרו האוטובוסים ליד הפרדסים שמסביב כדי שהעולים החדשים ייהנו מפרי הארץ תפוזים, קלמנטינות, ובננות. לאחר חודשיים נקלטנו בשכונת גבעת גאולה, הסמוכה לפארק הלאומי ברמת גן. אבי הצטרף אלינו לאחר 3 חודשים. בבית זה גדלנו 11 אחים ואחיות באושר עד היום בו יצא כל אחד לדרכו להקים משפחה בארץ ישראל הקדושה שלנו.

 

 

אספר קצת על כשרון הכתיבה שמשכתי. מאז היותי ילד וגם ככנער כתבתי מעט שירים אך לא הקדשתי לכך זמן. בצבא הייתי בלהקת הבסיס בה שירתי וכתבתי להם את כל השירים מהוואי הבסיסואז..

 

בהיותי כבן 60 פגשתי את ד"ר בר מעוז חוקר יהדות תימן. נפגשנו באקראי, בחתונה של חבר משותף. הייתה שיחה ערה בה סיפרתי על מספר שירים שכתבתי. ד"ר בר מעוז ביוזמתו הכיר לי את ד"ר רחל אברהם שהיא גם מבקרת ספרותית. העליתי מספר שירים לד"ר רחל שמצאו חן בעיניה. היא המליצה על התמקדות בשירה. למדתי אצלה בכל מיני קורסים בנושאי שירה רבים ומאז אני כותב שירים בהתמדה. שירי הם יותר פיוטים מאשר שירים רגילים.

 

תשע"ה