העלייה של סבא דוד כהן
שמי דוד כהן נולדתי ב1944 במרוקו.
עלינו לארץ בדרך בלתי לגאלית, כשרצינו לעלות ארצה מלך מרוקו סגר את השערים, ואסר על היהודים לעזוב את מרוקו. אבל אנחנו היינו כבר בלי בית ובלי שום דבר. העלייה ארצה לקחה לנו חמישה חודשים, נסענו לקזבלנקה כי גרנו באוגדה, ובקזבלנקה היה מחנה מעבר לכל העולים, שרצו לעלות ארצה, ועזרה לנו העובדה שסבא נתן שוחד לשומרים.
הצלחנו להיכנס למחנה, במחנה כבר נחשבנו כפליטים ולא היה לנו בית. במחנה הזה היינו שלושה חודשים, שלושה חודשים גרנו בצריפים, ולאט לאט הסוכנות התחילה לזיף פספורטים, והיו "כאילו" מבריחים את היהודים ממרוקו. אחרי שלושה חודשים הגיע התור שלנו. למשפחה שלנו הוסיפו עוד ארבעה ילדים, מעליית הנוער כי בתקופה הזו עלו הרבה נערים לבד בלי הורים.
מקזבלנקה עברנו לטנג'יר שזו היתה עיר בין לאומית, ובעיר הזו היינו חופשיים כי לא היינו צריכים לפחד מכלום. מטנג'יר העבירו אותנו לגיברלטר שהוא מיצר בין ספרד למרוקו. בגיברלטר שהינו עשרים ואחת יום, במקום שלושה ימים, בגלל שאני חטפתי פצע בכתף, והייתי צריך לקבל טיפול רפואי, שהיה אפשר לקבל רק במחנה. שם היתה לנו חוויה נהדרת, כי היינו הרבה זמן בגיברלטר, ראינו את הקופים על הסלעים, וראינו את חוף הים. בקיצור נהנינו כילדים. אבל בגיברלטר יש טריטוריה בריטית, ויש טריטוריה ספרדית, אז היינו צריכים לעבור בלב ים, בין אוניה לאוניה. האוניה שעברנו אליה הפליגה לברצלונה, האוניה עגנה שלושה ימים בנמל של ברצלונה, ובזמן הזה יכולנו לטייל בברצלונה. מברצלונה שטנו למרסיי שבצרפת. בצרפת היה מחנה מעבר לגלי, שם עברו כל היהודים שעלו לארץ.
במרסיי היינו עשרים ואחת יום פחות או יותר, והיה לנו שם הווי בין הילדים, כי שם נפגשנו ושיחקנו, ושהודיעו מי עולה על האוניה לארץ היתה לנו הפתעה, סבא שלי והמשפחה שלו עלו יחד איתנו על אותה אוניה. שם האוניה היה 'ארצה'. באוניה היתה לנו חוויה לא כל כך נעימה, הים היה סוער, והאוניה לא הייתה כל כך גדולה, אז האוניה התעכבה שלושה ימים, ואחרי שבוע של הפלגה הגענו לחיפה. לחיפה הגענו בשעות הבוקר המוקדמות, ואני זוכר שראינו את האורות מהכרמל והיינו ממש מאושרים. מחיפה העבירו אותנו לצפת, בצפת ישנו לילה אחד, ולמחרת הדודים שלנו שכבר היו בארץ, לקחו אותנו לעכו, בעכו קנינו בית, וגרנו שם שנתיים, ובשנת 1958 עברנו לירושלים ומאז ועד היום אני גר בירושלים.
הזווית האישית
נטע: היה לי מאוד כיף לראיין את סבא שלי ולשמוע את סיפור העלייה שלו ממרוקו.
מילון
עוזיעוזי הוא תת-מקלע קומפקטי פופולרי מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית. מאז שנת 1955 ייצרה התעשייה הצבאית למעלה מ-10 מיליון יחידות של העוזי שיוצאו למדינות רבות. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”עלינו לארץ בדרך בלתי לגאלית, כשרצינו לעלות ארצה מלך מרוקו סגר את השערים, ואסר על היהודים לעזוב את מרוקו“