מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני אלירן בן יעקב וברצוני לספר לכם סיפור של סבתי אהובה על העלייה של הוריה מתימן.

סבתא אהובה מספרת על הוריה:

ההורים של סבתא עלו מתימן, ברגע ששמעו שיש מדינת ישראל סבא רצון רצה ודיבר הרבה שהוא רוצה לבנות את הארץ ולהשריש את השפה העברית (שידברו רק בעברית בבית), ומאז שעלו לא הסכים לדבר בתמנית אלא רק בעברית תנכית.

ברגע שהחליטו לעלות לארץ הם עלו בשיירות על חמורים וברגל מעדן עד למקום הנקרא חשד. שם הם היו באוהלים למשך שבוע,

אחר כך הם בנו מחנה עולים לכל מי שרוצה לעלות לארץ הם בנו שם טבון ועשו פיתות וליקטו מהשדה עד שעלו לארץ. אמה של סבתא אומרת שמתו רבים איפה שהיו מרוכזים עד העלייה.

משם הם הגיעו למחנה ישראל שהיום זה נתב"ג. הם הגיעו לארץ עם שני ילדים. כל הדרך דיברו רק עברית כי סבא רצון לא הסכים לדבר תמנית.

מנתב"ג הם הגיעו לאוהלים לעין שמר, שם ריכזו את כל התמנים. משם עברו לכסלון, שם היה ריכוז של יהודי תימן. סבא לא רצה להשאר עם רק תמנים הוא רצה להתערבב עם כל העדות ולדבר איתם עברית, ורצה לעבוד בבניית הארץ. הוא עבד בסנדרות, נגרות, תפירת מזרנים ובבניין. באוהל בכסלון נולד נפתלי (אח של אהובה). לאחר מכן נידו את התמנים להקים ישובים בגבעת יערים.

הם קיבלו שם כמה לולים לקבל עופות, סבא לא רצה לגדל עופות הוא רצה עבודת בניין אז העבירו אותו לבקוע. בבקוע נולדה אהובה ואחותה רצון קיבל שם פרידה (חמור), שישה כבשים ושני עזים. רצון עבר גם משם למקום הנקרא טל שחר כי לא רצה להשאר עם תמנים בלבד, הוא רצה להחשף לעוד עדויות ודתות. גם בטל שחר הוא לא רצה להשאר. אז עבר לקסטינה. שם הסכים להישאר כי היתה עלייה מכל העדות, שם היה מעברות והם קיבלו צריף. הצריף נשרף והאחות הקטנה ניצלה בנס וקיבלו שיכון.

שם הוא עבד בביוב ואחרי זה בבניין. ואחד עשר ילדיו וילדותיו דיברו רק עברית תנכית ורצון לא לימד אותם תימנית.

 סבתא אהובה בצעירותה

הזוית האישית

סבתא אהובה: זכיתי וחוויתי להשתתף בתוכנית ההיברידית הנפלאה הזו לא יודעת אם היתה לי הזדמנות אחרת בדנמיקה של המציאות שאנו חיים בה, להסתכל אחורה, לראות, לספר ולהתגאות בעשייה של ההורים ושלנו אנו.. ולהגיד: היינו פה…פעם ראשונה שאני חווה זאת והרגשתי כ"כ גאה לספר לנכד שהמשפחה הגרעינית בעצם הייתה פה בבניה והקמה ולהעביר את אותו ערך למולדת שגדלנו יישר כח ללירון על הזמן וההתלהבות שהעברת איתנו..קיבלתי הרבה מוטיבציה לספר לכל הנכדים על מה שהיה מאז שעלינו ארצה

הנכד אלירן: נהניתי שסבתא באה לבית הספר שלי וגיליתי דברים חדשים על העבר שלה ועל הוריה, שקודם לא ידעתי.