מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי חזיז, סבתא של רום. בחרתי לספר לרום את סיפור העלייה של יהודי עיראק בשנת 1950.

לעלייה ההמונית מעיראק קראו "מבצע עזרה ונחמיה" הקרוי גם מבצע בבל. זה היה מבצע העלאת יהודי עיראק וקרוי על שמם של עזרה ונחמיה שני מנהיגי היהודים בבבל. עם הקמת המדינה היהודית החריפו הפרעות ופגעו בכל תחומי החיים של היהודים שגרמה לבריחה מעיראק, והוחלט שהיהודים יוכלו לעזוב בתנאי שיוותרו על רכושם. בשנה זו עלו ארצה מעל 120,000 יהודים שהיא העלייה הגדולה ביותר מאסיה ומארצות ערב.

הייתה זו עלייתם של פליטים, ברובה ניצולי שואה ופליטים יהודים ממדינות ערב, וכתוצאה מכך הוכפלה האוכלוסייה בארץ וזה היה גידול חסר תקדים. ליהודי עיראק היסטוריה בת 2,000 שנה. הם חיו כקהילה הומוגנית עצמאית ששמרה על המסורת והייתה לה השפעה רבה בכל תומי החברה, בעיקר בתחום הכלכלי.

הסיבה לעלייה של הורי ז"ל היא להגשמת החלום לחיות בארץ ישראל, במדינה משלנו ומההרגשה שהם אינם רצויים בעיראק. בנוסף, מצב היהודים היה מאוד רע, אם ישמע על הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל.

מכאן אני מתחילה את סיפור הורי ששמעתי כאשר היו בחיים ומתוך שנות חיים בארץ שבה גדלתי, התחנכתי והקמתי משפחה. אני רותי חזיז (שוחט, שם משפחתי לפני הנישואין). נשואה כיום עם שלושה בנים, ארבעה נכדים ושלוש נכדות.

פרשתי בשנת 2022 אחרי עבודה של כ – 40 שנות עבודה בשירות המדינה.

הורי פרחה וסלים שוחט ז"ל הגיעו לארץ במטוס מעיר הבירה בגדד בעיראק ומשם לקחו אותם לשער העלייה ולאחר מספר ימים, העלו אותם על משאיות מבלי לומר להיכן. הם הגיעו למעברה בשם "עתלית" בה הם גרו באוהלים וחיו שם במשך שנתיים, אלו היו שנים קשות מכל הבחינות, מזג אוויר קשה, בחורף קר מאוד, הכל נרטב, בוץ טובעני וקיץ חם שאי אפשר להישאר בו, אי ידיעת השפה וקושי לתקשר עם המוסדות.

למרות הקשיים הם עברו את התקופה ונשארו עם זיכרונות רבים, חלקם פחות טובים אבל גם יפים.

אחרי תקופה של מספר שנים, הארץ מתחילה להתפתח, נבנו תשתיות, בתים, מוסדות חינוך ועוד… לאט לאט, למדנו, התקדמנו, השתלבנו בכל התחומים ואהבתינו למדינה התחזקה.

סיפורה של תמונה

ישראל ז"ל (אבא של סבי) היה במחנה עבודה בטוניס, שם עבד בכפייה כאשר הגרמנים שלטו באזור בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הגרמנים הפסידו ונכלאו ע"י הבריטים. אבא של סבא שלי היה אחראי על השבויים אך יחד עם זאת הוא היה אדם טוב לב שכיבד אותם למרות מה שהם עשו. כאות הוקרה צייר לו חייל גרמני שהיה בין החיילים השבויים את הציור המופיע בעבודה.

בתמונה מופיע ציור שצייר חייל גרמני לאות תודה לסבא רבא שלי ישראל שהיה אבא של סבא שלי דב.

הזוית האישית

סבתא רותי: כשרום הנכד פנה אליי והציע לי להשתתף איתו בתוכנית קשר הרב דורי, שמחתי מאוד, כשהתחלתי לספר ולכתוב את הסיפור, הציפו אותי זיכרונות רבים מהעבר, ושמחתי שבכך אני ממשיכה להעביר את סיפורי הוריי לנכדי.

רום: כשהבנתי שסבתי תבוא איתי לתוכנית ותספר לי על העבר שלה, שמחתי שנתנה לי את האפשרות לשמוע את סיפוריי העבר על משפחתי. לאחר ששמעתי את סיפוריה של סבתי, הסתקרנתי והתעניינתי.