מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה בן דויד, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף יחד עם סבתי, חנה שמעוני. סבתא חנה נולדה בשנת  1951, לבית משפחת סרור, בעיר תוניס  עיר הבירה של בתוניסיה, היא עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 1958, כשהייתה ילדה צעירה בת שבע.

סבתא חנה מספרת:

לאורך השנים ההורים שלי היו ציונים וחלמו תמיד לעלות לארץ ישראל. בשנת 1958 המצב בטוניס היה רגוע, היה שלום בין היהודים לערבים. ביום בו יצאנו מתוניס ארזנו במהירות בגדים, סירים ומעט כלי מטבח. הייתי בסך הכל ילדה בת שבע, היינו משפחה בת שבע נפשות.

עלינו על אונייה גדולה למרסי (בצרפת), באונייה היו המון משפחות כמונו. במהלך השייט הייתה סערה חזקה מאוד, חששו שהאונייה תטבע. נתנו לנו אפודי הצלה והכינו סירות ההצלה, העמידו אותנו לפי הגודל מהקטן לגדול ותוך כדי ההתארגנויות הסערה חלפה לה, עברנו את החלק המסוכן בים והמשכנו בהפלגה עד שהגענו למרסי. במרסי הינו בערך חודש, ללא שום מסגרת, ללא לימודים או עבודה להורי, הסתייענו בארגון שתמך בעולים לישראל.

לאחר חודש בצרפת, המשכנו במסע והפלגנו באונייה לארץ. בארץ העבירו אותנו ל"שער העלייה" שבחיפה. ב"שער עליה" חיכתה לנו משאית גדולה אליה עלינו בדרך ליעד לא ידוע, הנסיעה הייתה ארוכה. חיכינו בציפייה גדולה להגיע ליעדנו. נסענו מחיפה עד לקריית גת שהייתה שממה באותה תקופה. למצוא עבודה במקום זה היה קשה באותו זמן, הסוכנות היהודית דאגה לנו לבית קטנטן ולקופסאות שימורים, כדי שיהיה לנו מה לאכול. הבית שקיבלנו היה עם שני חדרים, כאשר חדר אחד הוקצה לילדים, חדר להורים ומטבח קטן. השירותים היו מחוץ לבית.

סבתא חנה בחצר בית הוריה

החג הראשון בארץ – ראש השנה

החג הראשון שלנו בארץ היה ראש השנה, שהיה חודשיים לאחר עלייתנו לארץ, היה לנו נורא כיף ונורא התרגשנו מהחג הראשון שלנו בארץ. ימי ילדותי המתקדמת וימי נעורי היו בקריית גת. בגיל עשרים נישאתי ועזבתי את קריית גת לצפון, לאחר חמש עשרה שנה חזרנו לגור בקריית גת.

סבתא חנה עם חברה

כיום קריית גת היא עיר שמאוד התפתחה וגדלה, ואם עוברים בכיכר המרכזית בעיר עדיין ניתן לראות היכן היה הבית הראשון בו גרנו כשעלינו לארץ.

חנה סרור (שמעוני) במפעל אומן בקריית גת, מקום העבודה הראשון בו היא עבדה, על מנת לעזור להוריה בפרנסת המשפחה

הזוית האישית

ליה: למדתי מתיעוד הסיפור וכתיבתו, כי לעלות לארץ לא היה משהו קל ופשוט בתקופה ההיא. יהודים שרצו לעלות ארצה נתקלו בקשיים רבים. בנוסף ההסתגלות לשינויים הרבים בהגעה לארץ, מציאת עבודה, למידת השפה החדשה ובניית הקשרים החברתיים בארץ. בהגעתם לארץ הם נאלצו להסתפק בדירה קטנה מאוד, למרות שהיו משפחה בת שבע נפשות, תנאים לא פשוטים, כמו שירותים מחוץ לבית ועוד. למרות זאת, הם היו שמחים ומאושרים בחלקם. לא הפחידו אותם השינויים, הקשיים והמאמץ שהצטרכו להשקיע על מנת להתקיים ולשרוד בארץ ישראל, זו הייתה תקופה בה שמחו בחלקם גם כאשר הוא היה מועט.

אני מאחלת לסבתי עוד המון שנים מלאות בבריאות ושמחה ושהסיפור שלה ימשיך להתגלגל מדור לדור. היה מרתק לשמוע את הסיפורים של סבתא.

סבתא חנה שמעוני: נהנתי כל כך לספר לנכדתי, ליה, את סיפור העלייה שלי לארץ. היא החזירה אותי לילדותי ולתקופה בה הייתה צניעות ושמחה מהדברים הכי פשוטים שיש. אני מאחלת לה שתמיד תהיה מאושרת ושמחה בחלקה.