מאגר סיפורי מורשת

אנו: ליאן מצא, איגור איוונוב, מיה סקורובסקי, וסטפן דרביצקי, תלמידי כיתה ה'3 בית ספר נגבה ראשון לציון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אנו מתעדים את הסיפור של חנה מצא, סבתא של ליאן מצא מצד אביה.

סבתא חנה מספרת על ילדותה

השמות של ההורים שלי הם: שרה ושמואל והם נולדו בפולין. ההורים שלי היו בשואה ולא סיפרו הרבה. זכור לי סיפור אחד ששמעתי מתקופה זו כשלאמי שרה היה יום הולדת בתקופת השואה, הם הכינו לה עוגה מקליפות תפוחי אדמה.

אני נולדתי בצרפת, הבית שלי היה קטן וצפוף, יש לי אחות ושמה ציפי. בשנת 1949 עלינו לארץ.

חנה והוריה בגן העיר בראשון לציון – 1950

בשכונה שגדלתי היה בית הכנסת קרוב לבית והיו פרדסים. גרנו בארץ ישראל בסביבת תימנים, דיברנו בשפת יידיש ועברית. אימא שלי עבדה בפרדס ואבא שלי היה צבעי במקצועו.

חנה והוריה

אני בגן ציפורה נחלת יהודה

בית הספר

אני למדתי בבית ספר ממלכתי א' בנחלת יהודה. סיפורים לא סיפרו לנו, ושרנו "יונתן הקטן", "אני עומדת במעגל" ועוד שירי ילדים … דברנו בשפה העברית, למדנו חשבון, עברית, היסטוריה, תנ"ך, מלאכה, התעמלות ובכיתה ז' למדנו קצת אנגלית. אהבתי ללמוד חשבון, היסטוריה וספורט ולא אהבתי עברית ותנ"ך.

הייתה משמעת חזקה כשהמורה היה נכנס לכיתה היינו עומדים, ומאוד פחדנו מהמורים. העונש שקיבלנו היה שעמדנו בפינה עם הפנים לקיר עד שהמורה היה אומר לנו לחזור למקום.

לא היתה לנו בבית הספר תלבושת אחידה. היה לנו טיולים שנתיים פעם בשנה והיינו נוסעים שתי כיתות ביחד. היתה לנו מסיבה כל שנה בסיום שנת הלימודים עם ההורים.

הייתה לי מורה בכיתה א' שקראו לה שושנה, מכיתה ב' עד ח' הייתה לי מורה שקראו לה שרה ריבלין, אימא של ספי ריבלין.

חנה בפורים –  מחופשת למלאך ולבת הוואי – את התחפושות הכנו בבית לבד

חברי ילדות

לחברים הטובים שלי קראו: יגאל בשן, ספי ריבלין, חביבה אייל, לאה קדיש ולחברה הכי טובה שלי קראו דרורה מילר. היינו הולכים בחולות של ראשון והיינו מתגלשים על החול, היינו הולכים לנוער העובד, והיינו מסתובבים בפרדסים. היינו מבקרים בבתים, וגם נפגשנו בחוץ. שיחקנו קלאס, מחבואים, חמש אבנים, חבל ודג מלוח. יצאנו לטיולים שנתיים מבית ספר.

בעלי משה מצא ז״ל עם הבן תומר ונכדותי: ליאן ונוי

קישור לסרטוני התיעוד

קישור לסרטון – חנה מצא מספרת על העלייה לארץ והילדות

קישור לסרטון – חנה מצא מספרת על הילדות ומשחקי ילדות

הזוית האישית

סבתא חנה מצא: היה לי כיף איתכן לספר לכן על הילדות שלי שהיא שונה מהילדות שלכן ותראו שפעם לא היו טלפונים ולא היה טלוויזיה ולא היו רכבים ולא היה אימא ואבא שיבואו לקחת אותנו מבית הספר ושנזכור תמיד את התקופה הזאת.

ליאן הנכדה: הרגשתי שיש לי עכשיו הרבה יותר ידע והיה לי ממש כיף להקשיב לסבתא שלי ולדעת עוד דברים ומילים שאני לא יודעת. לדעתי זאת חוויה ענקית ואני עכשיו יודעת גם מה קרה פעם.

מיה החברה: הרגשתי שאני לומדת יותר על העבר ואיך סבא וסבתא של היום היו כשהיו קטנים ואיזו חוויות היו להם. היתה אז תקופה פשוטה וכיפית בלי טלפונים ובלי טלוויזיות.