מאגר סיפורי מורשת

שמי חואן פבלו ארקוסצ'ין

נולדתי בארגנטינה בתאריך 15 לפברואר 1948 במחוז לה פאמפה, בעיירה ברנסקוני. באותה העיירה הייתה קהילה גדולה של יהודים, ההורים שלי גם כן ילדי ארגנטינה, אבל ההורים שלהם מהגרים מאוקראינה.

תמונה משפחתית

להורים שלי הייתה חווה ליד העייריה בה גידלנו חיטה ושעורה, וגם בקר לבשר, היה בבעלותנו 24 סוסים ואף 11 כלבים.

תמונה משפחתית – בחתונה

כשהגעתי לגיל בית ספר עברנו לגור חזרה בברנאסקוני, שם למדתי בית ספר יסודי וחלק מהתיכון, שם הכרתי את חברי הילדות שלי שעד היום אני בקשר עם חלק מהם, באמצעות וואטסאפ ומייל.

את החלק השני של התיכון והאוניברסיטה העברתי בעיר הבירה של המחוז – סנטה רוסה, גם שם רכשתי חברים חדשים, למדתי בתיכון הנהלת חשבונות, ובאוניברסיטה סיימתי כמורה בתיכון למתמטיקה.

 עם חבריי מבית ספר

אחרי האוניברסיטה התגייסתי לצבא של ארגנטינה לתקופה של כשנה, לאחר הצבא כשהשתחררתי חזרתי לבנרנסקוני ושם ניהלתי את החווה ובמקביל עבדתי כמורה בתיכון – באותו תיכון שאני למדתי.

חייב לציין שכשהייתי בגיל 16, אבי נפטר ואז אני במקביל ללימודים ניהלתי את החווה, ותפסתי את מקום האב במשפחתי. ארבע שנים לפני העלייה לארץ עברנו כל המשפחה לגור בעיר ביאה בלאנקה, ושם גם עבדתי כמנהל חשבונות, מורה בתיכון ואף המשכתי לנהל את החווה מרחוק.

העלייה לישראל

חייב לצין שנושא העלייה לארץ ישראל היה קיים מתמיד. השאלה לא הייתה אם, אלא, מתי?

בתחילת שנת 1973 החלטנו לעלות לישראל: אני, אימא שלי וסבתא שלי. אחי התנדב במלחמת יום הכיפורים ואז חזר לארגנטינה, נשאר שם ועלה לישראל כשנה אחרינו.

שבועיים ראשונים הפלגנו באונייה, היינו 1500 איש כולל אנשי צוות, מתוכם היינו בסביבות 150 עולים חדשים מארגנטינה לישראל, עצרנו בדרך בפורטוגל ומשם לברצלונה עד שהגענו לגינובה באיטליה. משם נסענו באוטובוסים עד רומא ומרומא טסנו באל על עד ישראל, ובתאריך 04-04-1974 הגענו לישראל ועברנו לגור באשדוד.

הקליטה שלי בארץ לא הייתה קלה, ללמוד שפה חדשה לא פשוט וגם הבדלי התרבות לא פשוטים. לקח זמן מסוים להתרגל לחיים בישראל. בנוסף גם לעזוב גם את החברים וגם את המקום שבו נולדתי וגדלתי לא הקל על העלייה, אבל בסופו של דבר נקלטנו בהצלחה והתמקמנו והכנו חברים חדשים,

התחלתי לעבוד בתדיראן לאחר כחצי שנה, שם הכרנו המון חברים חדשים והתאקלמתי מבחינת שפה, שם גם הכרתי את גיטי, רעייתי לימים, היא ילידת פרס.

לאחר שנה מהעלייה התגייסתי לצה"ל בחודש מאי, עשיתי טירונות רגילה, כאשר אני בן 27. שירתי בטירונות עם  נערים בני 18, הייתה חוויה טובה מאוד. שירתי בצה"ל (חיל תותחנים) והמשכתי לשרת במילואים עד גיל 47 (בנ"מ).

 מאלבום תמונותיי

באוגוסט 1976, התחתנו אני וגיטי

נולדו לנו שני ילדים, מוטי, הבכור, נולד בשנת 1978, ויש לו שלושה ילדים: אופיר, גלעד ואיתמר. ושרית אשר נולדה בשנת 1981, נולדו לה גם שלושה ילדים: אביב, עומר וחושן.

עבדתי בבנק הפועלים רוב שנותיי, משנת 1978 כמומחה לסחר בינלאומי. הייתי מייעץ בחרות שונות והייתי מדריך לקוחות קצה במערכות אלקטרוניות לסחר חוץ. עבדתי בבנק עד שיצאתי לגמלאות בבנק הפועלים כמומחה בסחר בינלאומי בשנת 2014.

כיום אני מתנדב במספר תפקידים, במרכז הקהילתי של רשת קהילה ופנאי בחולון, מלמד ספרדית גמלאים ומארגן ארועי תרבות לגיל השלישי באזור חולון.

הזוית האישית

אביב: היה לנו כיף, הכרתי מלא דברים חדשים מהעבר של סבא שלי.

סבא חואן: מבחינתי, כסבא, הייתה חוויה מאוד גדולה, במיוחד לעבוד יחד עם אביב ולספר על החיים שלי בארגנטינה והעלייה לארץ – אין דבר מרגש יותר.