מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל בודניוק, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפתי השנה עם נכדתי הילה, אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית סיפור תיעוד משפחתי.

הוריי, יצחק וחיה ז"ל, נולדו בעיר צ'נסטוחובה שבפולין. בבגרותם אימא חיה עבדה במפעל שייצר מטריות ואבא יצחק עבד בנגרות.

לפני מלחמת העולם השניה אבא יצחק התחתן עם לאה, שהייתה אחות של אימא שלי חיה. נולדה להם בת בשם חיה/שרה, ואימא חיה התחתנה עם דוד. בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, והגרמנים כבשו את פולין. ב-1.9.1939 הם כבשו את העיר של הוריי. מספר רחובות נסגרו ולשם העבירו את התושבים היהודים. מתחם זה נקרא הגטו. יום יום יצאו היהודים לעבודה לפי הוראות הגרמנים. אמי חיה עבדה במיון בגדים שנלקחו מהיהודים והועברו לגרמניה. אבי יצחק עבד בכל מיני עבודות לפי הוראות הגרמנים, ביניהם בניית הגדרות למחנה הריכוז שהוקם מספר חודשים לאחר מכן. למחנה הריכוז הועברו היהודים מהגטו ושהו שם חמש שנים, ביניהם גם הוריי. בתאריך 17.1.1945 שוחררו הוריי ממחנה הריכוז על ידי הצבא הרוסי. הוריי חזרו לעיר ונודע להם שבני זוגם והילדה של אבי הושמדו בתאי הגזים. המצב בעיר היה קשה מאוד, הפולנים לא נתנו ליהודים לחזור לבתיהם, היכו, ואף הרגו מספר יהודים. אבא יצחק ואימא חיה החליטו להתחתן, לעזוב את פולין ולנסות להגיע בדרך כלשהי לארץ ישראל שנקראה אז פלשתינה, בה שלטו האנגלים. הוריי הגיעו לגרמניה ברכבות, בהליכה ברגל ובעגלות של איכרים למחנה "עקורים". לאחר מספר חודשים, כשאמי הייתה בהריון איתי, מספר יהודים גדול יצא במשאיות בחשאי לעבר גבול צרפת ומשם הועלו על האונייה המפורסמת "אקסודוס", שנקראה לאחר מכן "יציאת אירופה" . לאחר שבוע ימים של הפלגה, האונייה הגיעה לנמל חיפה. נוסעי האונייה לא הורשו לרדת בנמל. לאחר מספר שעות הועברו נוסעי האוניה לשלוש אוניות גירוש ונשלחו חזרה לגרמניה. בהגיעם לנמל "פורט דה בוק" שבתו כולם ולא הסכימו לרדת לחוף, אימא חיה קיבלה צירי לידה והועברה בספינה קטנה יחד עם אבי לעיר מרסיי. לאחר מספר שעות בתאריך 6.8.1947 נולדתי בבית החולים בעיר. ניתנו לי שני שמות – מכה ורודה – על שם שתי הסבתות שלי שהושמדו במלחמה. לאחר כחודש ימים הגענו לארץ באונייה וניתן לי השם מיכל.

בנמל חיפה, חיכה לנו דודי שלום, אח של אמי שהגיע לארץ לפני פרוץ המלחמה, והיה בין מקימי קיבוץ "רמת-דוד" בעמק יזרעאל. דודי שלום לקח אותנו לקיבוץ. בקיבוץ שהינו במשך שמונה חודשים ולאחר מכן עברנו לטבעון לשיכון עולים שנמצא ברחוב העלייה.

החלום שלי הוא לטייל במקומות אקזוטיים, מקומות עם היסטוריה עתיקה, לראות איך חיים התושבים בעידן המודרני אבל חיים כמו פעם, כשעדיין לא הייתה המודרניזציה. החלום שלי להגיע להודו, לטייל ולהכיר את חייהם של התושבים, לראות את המקומות העתיקים והמפורסמים עלייהם למדתי בילדותי.

תמונה שלי עם בעלי ישראל ונכדיי

הזוית האישית

סבתא מיכל והילה: נהנינו לעבוד ביחד. העבודה על הפרוייקט אפשרה לנו זמן איכות משותף וטוב ביחד. העבודה על הסיפור העמיקה את הקשר בינינו.