מאגר סיפורי מורשת

שמי שי, נולדתי בשנת 1949 במרוקו בעיר "מקנס" להוריי אברהם ומרים חליבה, היה לי אח שגדול ממני בשנה, ואני האח השני.

שנתיים אחרי נולדה אחותי חנה, אחרי שנתיים נולד אחי יעקב, שנה לאחר מכן נולד אחי יוסף, בהמשך נולדה אחותי זוהרה, אלי, והתאומים בני הזקונים מוריס וסוזן.

באותה התקופה אמי הייתה עקרת בית ואבא שלי עסק במסחר, פעם הוא מכר בגדים, ובפעם אחרת מכר ירקות, ופעם מכר דגים וכך התקיימנו בדוחק, באותן שנים כל יהודי מרוקו ניסו לעלות לארץ וכך גם אנחנו.

למדתי בבית הספר "תלמוד תורה" ולמדנו עברית, ערבית, צרפתית ואנגלית. ואני זוכר שהיו לי הרבה חברים וממש נהניתי ללמוד והייתי תלמיד מצטיין,

בשנת 1957, אני ומשפחתי ניסינו לעלות לארץ בפעם הראשונה, אך תפסו אותנו כשעלינו על הרכב של הסוכנות "הציונית", והחזירו אותנו לבתינו ללא רכושנו, באותן שנים העלייה לארץ הייתה לא חוקית.

בשנת 1962 חגגו לי בר מצווה ביחד עם אחי, כעבור מספר חודשים נתנו לנו לעלות לארץ, ועלינו באופן חוקי. העלייה הייתה מורכבת, בהתחלה נסענו לעיר הנמל טנג'ר, ומשם עלינו על מעבורת לגיברלטר שבספרד. לאחר מספר ימים טסנו לאיטליה ולאחר  זמן קצר הפלגנו לנמל חיפה.

מנמל חיפה שלחו אותנו לנצרת עילית, אבא שלי לא אהב את העיר, ולאחר ויכוחים קשים שנמשכו כמה חודשים, עברנו לאחות של אמי,  שם שהינו כמה חודשים, ולאחר מכן עברנו לגור במעברה, בצריף בעיר "רמלה", ושם גדלנו

בשנת 1967 התגייסתי לצה"ל לשלוש שנים. כשהשתחררתי, עבדתי בשלטים שלוש שנים. ואז התחתנתי עם אשתי פנינה, לאחר חברות של שנתיים.

ברמלה נולדו שלושת בנותיי ובני. כיום אני גר במושב נחלה, בית צמוד לבית של הבת שלי. ונהנה לגור בצמוד לארבעת נכדי.

הזוית האישית

עדי: בתוכנית הקשר הרב דורי נהניתי מאוד בעיקר על זמן האיכות שלי ושל סבי חוויותינו העיקרית הייתה להיפגש מדי שבועיים אני למדתי עליו מלא דברים אני מאחלת לו שיהיה לו הכי טוב בעולם הוא הסבא הכי טוב שיכולתי לבקש ואני אוהבת אותו ממש. סבא שי: בשבילי לבוא להיות עם הנכדה שלי ולעבור חוויות ביחד היה מאוד מהנה ואני מתרגש בכל פעם מחדש כשאני חוזר הביתה אני ישר מספר למשפחה וחבל שעם נכדיי הגדולים לא עברתי את החוויה הזאת ואני מאחל לנכדתי שתהיה מוצלחת כמו אחים שלה הגדולים ואני אוהב אותה מאוד