מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה, נולדתי בדמאר שבתימן. באותה תקופה בתימן לא רשמו תאריכי לידה אז בתעודת הזהות שלי רשום 00/00/1939. התאריך העברי שלי הוא ה' באב, אבי אמר לי שנולדתי בין ראש חודש אב לט' באב, בערך. אז איך שהוא, החליטו שזה ה' באב.

סיפור העלייה שלי  תחילתו של סיפור העליה שלי ושל משפחתי, ביציאה חשאית מו הבית בתימן. את הבתים בתימן לא מכרנו כי לא רצינו שהערבים יבינו שאנחנו עוזבים. יצאנו רכובים על חמורים. אמא שלי סחבה גל גבה את אברהם אחי, שהיה תינוק בן חודש. שאר האחים שלי, חוץ ממני היו על חמורים. אני הייתי עם סבתא שרה, משום שהייתי קטנה. לצד כל חמור היה מורה דרך. הדרכים היו מרובות בעליות וירידות ולמרות הקשיים בדרך לא הפסיקה המשפחה והמשיכה הלאה לארץ ישראל.

שבוע הלכו המשפחות בצורה זו והגיעו לגבול הכניסה לעַדֶן. הגבול בעדן היה עדיין תחת השלטון האנגלי, ולא נתנה ליהודים אפשרות לחדור לאזור, לכן פנינו לכפר אחר. בדרך נתקלנו בשודדים והצלחנו להיפטר מהם באמצעות שוחד.

כשהיינו בעַדֶן גרנו בין הבתים, בחדרי המדרגות וברחובות עצמם. היחס של העדנים היה טוב אלינו. הם נתנו לנו להשתמש במאפיה ובכל ציוד שנזקקנו לו. יותר מאוחר עברנו כל המשפחה למחנה חאשר. במחנה כל משפחה גרה בסוכה נפרדת וקיימנו חיי קהילה מאורגנים עד כדי כך שהגיעו אמנים מארץ ישראל שקיימו ערבי שירה וריקודים. במחנה היה גם בית ספר ללימוד עברית.

אחרי הדרך הארוכה ברגל ועל החמורים, והשהייה בעדן, הגיע זמננו לעלות לארץ ישראל. עליתי לארץ עם משפחתי, במבצע "מרבד הקסמים" בשנת 1948.

הזוית האישית

הילה: היה לי מאוד מעניין למדתי דברים חדשים והיה לי כיף לבלות עם סבתא שלי מאוד. סבתא לאה: נהננו שתינו במוזיאון אנו ונחשפנו לדברים חדשים והיתה לנו חוויה טובה.