מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי הילדה שוורץ. נולדתי ב-3 באוגוסט 1948 בצ'רנוביץ' שבאוקראינה. הוריי, איסר ובטי, הגיעו מאוקראינה ומרומניה. לצדי גדלו שתי אחיות גדולות, טוניה ואנה.

בילדותי, גדלתי בצ'רנוביץ' ולמדתי בבית ספר מספר 5, (בעבר בתי הספר היו ממוספרים). כבר בגיל 7 התחלתי לעסוק בהתעמלות מכשירים ונהניתי מזה מאוד. בעקבות האהבה שלי לספורט זה, הצטרפתי לנבחרת מקצועית של התעמלות מכשירים. לאחר מכן, המשכתי ללמוד בתיכון מקצועי של טקסטיל, (תעשיית בדים). תחום זה עניין אותי מאוד ונהניתי ממנו.

הכרתי את בעלי לראשונה במסיבת סילבסטר (מסיבת שנה אזרחית חדשה). אני הייתי בת 15 והוא היה בן 16. נשארנו חברים, ובגיל 18, בוריס התגייס לצבא ושירת בסיביר. לאחר ששיחררו אותו, התחתנו בגילאי 20 ו-21, בשנת 1969.

בשנה לאחר מכן, ב-1970, נולדה לנו בתנו הראשונה, ברכה. הייתה לנו ילדה חמודה ומתוקה שתמיד עזרה לנו בכל מה שהיא יכלה.

בשנת 1973 עלינו לישראל. המסע היה ארוך וקשה מאוד, והיינו חייבים לעבור עם בתנו הקטנה שהייתה אז בת שנתיים וחצי, יחד עם הורם החולים של בעלי. באותו זמן פרצה מלחמת יום הכיפורים, וגם אבי נפטר. כדי להגיע לישראל, עברנו את הגבול לאוסטריה ברכבת ומשם טסנו לישראל. בגלל המלחמה, לא היה לנו מגורים או מקום ללמוד את השפה העברית. התהליך היה מאתגר מאוד, אך עם הזמן התרגלנו לחיי המדינה ולשפה העברית.

זמן קצר לאחר הגעתנו לישראל, אני ובעלי התחלנו לעבוד במפעל טקסטיל ונשארנו שם שנים רבות. עם הזמן, התרגלנו לחיי היומיום בישראל והסתגלנו לשפה העברית. בשנת 1976 נולדה לנו בתנו השנייה, אירן (אימא של אופק). היא הייתה ילדה עצמאית וחכמה ותמיד שמחה לעזור לנו כשהיינו זקוקים לעזרתה. בתי הצעירה, סיון, נולדה בשנת 1989, כשבתי ברכה הייתה בת 18 ואירן הייתה בת 12. בגלל שאני ובעלי עבדנו מבוקר עד ערב, אירן עזרה לנו מאוד עם גידול סיון כתינוקת.

בשנת 1990, גילו שיש לי מחלת כבד קשה בשם הפטיטיס C. עברתי טיפולים ניסיוניים עם תופעות לוואי קשות למשך קצת פחות משנה, ובסוף הטיפול הצליח. החלמתי מהמחלה, ו'יצאתי מזה בכבוד'.

עם השנים, ילדותי גדלו להיות נשים בוגרות ומדהימות, והתחילו משפחות משלהן. היום, יש לי משפחה גדולה: יש לי בעל, שלוש בנות, שבעה נכדים ונין אחד. אני ובעלי מטפלים באנשים מבוגרים, ואני אוהבת לעזור לאנשים, לטייל, להיות עם המשפחה, וללכת לחדר כושר.

הזוית האישית

אופק הנכדה המתעדת: נהנינו לעבוד ביחד ולבלות זמן ביחד. למדתי הרבה על ילדותה של סבתא שלי וגם על כל המשפחה שלי. אנחנו חושבות שחשוב לבלות יותר זמן עם הדור המבוגר יותר, ולמדנו אחת על השנייה בתהליך. לשתינו חשוב זמן איכות משותף, והערכנו מאוד את ההזדמנות לכך בזכות תכנית זו.