מאגר סיפורי מורשת

שמי שגיא, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי מצד אמי, חוה הד. יחד אנו מעלים את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא היא ילידת רומניה ונולדה בשנת 1955. היא דוברת הונגרית גם כשפת אם במקביל לעברית ואנגלית. הוריה של סבתא שלי שרדו את השואה ונישאו בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה (היא לא הכירה את הסבים והסבות שלה משני הצדדים כי הם נספו בשואה).

מאז שהתחתנו הוריה של סבתא שלי, החלום שלהם היה להעלות לארץ ישראל ולהקים משפחה. אך היה להם קשה לעשות זאת מבחינה כלכלית. באותם ימים ברומניה, היו מסורבי עלייה. כלומר, ממשלת רומניה לא נתנה לאנשים בקלות להעלות לארץ ישראל, אלא אם כן הסכימו לוותר על הדרכון הרומני שלהם ולשלם סכום כסף גדול. יום אחד בדרכה של אימא של סבתא לשוק, הגיע אדם עם מעטפה מלאת כסף ומסר לה אותה אישית ביד ומהר ברח חזרה לשוק. כך, סבתא שלי ומשפחתה שילמו לשלטונות ברומניה בעד אישור עלייה. מה שמעניין הוא שעד עצם היום הזה אף אחד במשפחה לא יודע מי היה אחראי ל"מתנה" זו של הכסף במעטפה. הדבר נשאר תעלומה עד היום! תמיד חשבו במשפחה שאולי הסוכנות היהודית ברומניה אחראית לזה.

סבתא שלי ומשפחתה (ההורים ואחותה הגדולה) עלו לארץ ישראל בשנת 1960. סבתא נכנסה לגן חובה ומהר מאוד למדה עברית. היא התרגשה ללמוד שפה חדשה וקלטה את זה מהר. למרות זאת היא זוכרת שהייתה עצובה שעזבה את החיים ואת חבריה ברומניה. עם העלייה לארץ, היא הייתה צריכה לעזור ללמד את ההורים שלה עברית כי הם מאוד התקשו עם השפה. אבל היא מאוד אהבה את מזג האוויר פה לעומת רומניה הקרה, אז היו גם יתרונות.

סבתא הייתה בתנועת הנוער העובד והלומד בחטיבת הביניים, שזה דומה לתנועת הצופים של היום. זה כלל טיולי שטח וריקודים גם. כששאלתי את סבתא אם היא הייתה בחוגים, היא חייכה. היא הסבירה לי שלא היו חוגים באותם ימים כמו שיש היום, בשפע. ה- "חוג" שלהם היה לשחק עם חברים בחוץ. מאז העלייה לארץ, סבתא גרה בחולון עד סוף לימודי התיכון (היום יש שם כבר מגדלים חדשים, זה באזור של קניון חולון).

בשנת 1973, סבתא התגייסה לצבא במלחמת יום הכיפורים. שם היא הכירה את סבא שלי, ניסים, ששירת איתה באותו בסיס. לאחר הצבא, הם נסעו לסן פרנסיסקו לצורך לימודים וחיו בארה"ב למשך 18 שנה. סבתא שלי עבדה בארה"ב כגננת לגיל הרך בגן יהודי. חיפשו בכוונה גננת שיש לה עברית כשפת אם ואוהבת ילדים. היא גם לימדה עברית בבית ספר יהודי לילדים יותר גדולים. בסן פרנסיסקו נולדו אימא שלי רוני ודודה שלי קרן. זאת הסיבה שאני יודע אנגלית כשפת אם, כי אימא שלי חיה בארצות הברית עד גיל 15 ואנחנו דוברים רק אנגלית בבית.

בשנת 1994, סבתא וסבא שלי יחד עם אימא ודודה שלי חזרו לארץ. הם היו צריכים שוב להסתגל למנטליות של ישראלים וזה לא היה פשוט בכלל. הם עלו כי התגעגעו למשפחה הקרובה שחיה פה בישראל. בשביל אימא שלי זה היה חדש לגמרי! מאז 1994, סבא וסבתא שלי חיים בתל אביב ומאוד אוהבים את העיר.

סבתא בגיל 50 עשתה הסבה מקצועית כדי לעבוד כקוסמטיקאית. היא עבדה בקליניקה של ד"ר דוב קליין שבע שנים והיום היא קוסמטיקאית עם עסק עצמאי. היא מומחית בתחום ועושה טיפולי פנים גם לכל המשפחה.

יש פרט מאוד מעניין שגיליתי על סבתא שלי בשנים האחרונות. היא סיפרה שלפני העלייה לארץ, היא וחברה שלה טבעו באגם קפוא כי שיחקו על הקרח של האגם ואז הוא נסדק ונפתח. לכן היא וחברתה טבעו לתוך המים הקפואים, שם היו תקועות כמה דקות. אבא של החברה הזאת הבחין בכך והוציא את שתיהן מתוך המים והציל אותן ממוות וודאי. זו הסיבה שסבתא שלי עד היום לא שוחה ופוחדת ממים עמוקים. בתור ילד קטן, לא הבנתי למה היא לא נכנסת למים וסוף סוף קיבלתי הסבר מפורט על מה שקרה.

סבתא ומשפחתה

הזוית האישית

שגיא הנכד המתעד: היה לי מאוד כיף לעשות את העבודה, אני וסבתי עבדנו יחד והסתכלנו על תמונות ישנות. היה מאוד מעניין ולמדתי המון על העבר המשפחתי של סבתי. הבנתי שהעבר של סבתא שלי מאוד חשוב ושכדאי ללמוד עליו.