מאגר סיפורי מורשת

יום אחד בשנת 1952 נולד ילד בשם שמעון אברמן במדינה רומניה בעיר בוקרשט. בתור ילד קטן היו לו זיכרונות טובים, בוקרשט היא עיר בירה גדולה מאוד, היו הרבה ילדים בשכונתו, כל הזמן הוא היה מחוץ לבית עם הילדים והם שיחקו בחוץ. בבוקרשט היה שלג בחורף והם היו משחקים בשלג.

הוא למד בבית הספר מספר 26 בבוקרשט, הוא למד עד כיתה ג' והכל היה רגיל, רק שבסוף כיתה ג' גילו שהוא יהודי. כאשר גילו שהוא יהודי הוא "זכה" לאפליה מהמורים והתלמידים ואפילו סילקו אותו מהצופים.

בשנת 1962 בגיל 9 וחצי שמעון עלה לישראל לעיר פתח תקווה. מכיתה ג' עד ח' הוא למד בבית הספר הס. בארץ היה לו מאוד קשה בהתחלה, הוא בא בלי לדעת מילה אחת בעברית, היה מורכב, עד שהוא צבר אוצר מילים והתחיל להבין.

בגיל 13 שמעון עבד בעבודת בניין בסולל בונה.

בגיל 18 התגייס שמעון לצבא, בצבא הוא עשה שירות קרבי מלא ושירת כקצין בגולני. הוא נלחם במלחמת יום כיפור על כיבוש החרמון והרבה חברים שלו נהרגו בקרב.

בגיל 24 הוא התחתן עם אשתו (סבתא שלי) ובגיל 25 נולדה אימא שלי, בגיל 31 נולד דוד שלי אייל ובגיל 42 נולד דוד שלי אלעד, על הקמת המשפחה אמר שמעון ש"היה נפלא".

בזמן זה הוא עדיין עובד במשרד עורכי דין פרטי בתפקיד של ראש תחום הביטחון. אנו הנכדים מכנים אותו "יבא שימי".

הזוית האישית

ברק הנכד המתעד: למדתי הרבה דרך העבודה המשותפת, כגון שבעבר היו הרבה דברים שונים, כמו מה שהיו עושים בזמן הפנוי, למדתי על סבא שלי, למדתי את סיפורו, למדתי מילה חדשה ועוד. קיבלתי מידע על החיים ברומניה לפני שנים, למדתי על ישראל הישנה ועוד. לדעתי התכנית חשובה מפני שכך אפשר ללמוד עוד על המשפחה, לא ידעתי כמעט כלום עד ששאלתי. אני ממליץ לחברים לשאול את ההורים שלכם או אחרים במשפחה על הסיפור שלכם, אם לא תשאלו, איך תדעו את סיפורם של הסבים? הרבה מסיפוריי החיים שלהם מעניינים. נהניתי לשאול את השאלות ולהקשיב, אבל פחות נהניתי מלרשום את הכל, הייתי גם צריך לשאול עוד שאלות כי היה חסר מידע. אבל רוב העבודה הייתה מהנה.