מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית ליברמן, נולדתי ברומניה בעיר ששמה סבני שנמצאת בצפון רומניה בתאריך 4.4 1948.

בדרך כלל אני חוגגת את יום הולדתי בארוחה חגיגית עם משפחתי, ב- 1963 בחודש ספטמבר עליתי לארץ מרומניה כעולה חדשה, ונכנסתי לכיתה ט' בבית ספר אזורי באר טוביה בלי לדעת אף מילה בעברית. למזלי התלמידים מהכיתה מאוד התחשבו, ועזרו לי בלימוד השפה. החוויה הזאת הייתה בשבילי כמו לידה מחדש. 

אני הבת הקטנה עם שני אחים יותר גדולים ממני, כשאחד מהאחים נולד לפני מלחמת העולם השנייה, ועבר יחד עם אימי את המחנות השמדה. 

 גדלתי כילדה ברומניה עד גיל חמש עשרה וחצי. כילדה במשטר קומוניסטי חוויתי לא מעט אירועים אנטישמים. גדלנו בבית של שלושה חדרים והיינו חמש נפשות. המצב אחרי המלחמה היה מאוד קשה, והיינו צריכים ללמוד לשרוד את התקופה עם כל הקושי. היינו תלמידים טובים ותמיד דאגנו להתבלט כלפי הגויים. בתור ילדה מאוד אהבתי להצטרף להורי לבית כנסת השכונתי ואני זוכרת זאת כחוויה מיוחדת.

 הייתי במקהלת הבית ספרית, בכל יום שלישי שלישי הייתי מתאמנת יחד עם כל הבנים, גם את זה אני זוכרת כתקופה כיפית. היו לי כמה חברות שבשעות שלא למדנו היינו יוצאות לחצר והיינו משחקים משחקי חברה.

בגלל שרוב ילדותי גדלתי בארץ במשטר קומוניסטי, שרנו שירים של הנוער הצעיר וגם הייתי במקהלה הבית ספרית. 

בתור ילדה שיחקתי משחקי קלאס, וגם עם החברות והחברים מהכיתה. בבית זכור לי שיחקתי עם ההורים שלי והאחים רמיקוב ודמקה.

בגן ילדים הייתי ברומניה ואני זוכרת את המסיבות בגן ובסוף השנה היינו עושים מסיבת סיום עם תחפושות, והתחפשתי לכיפה אדומה ואפילו יש לי תמונה. 

 למדתי ברומניה עד כיתה ט' ובגיל חמש עשרה וחצי עליתי לארץ. לצערי גם כשעלינו לארץ עברתי כילדה וכמשפחה תקופה קשה, אך למדתי להתגבר על הקשיים וניסיתי להיות ילדה שמחה. מהסוכנות נשלחנו להתגורר בקריית מלאכי. עלינו לארץ בעקבות איחוד המשפחה של אבי שעלו לארץ כציונים ואבי מאוד רצה להתאחד איתם. 

את התיכון התחלתי בבית ספר חקלאי באר טוביה כשלא הבנתי אף מילה בעברית, לשמחתי הגדולה התחברתי לילדים הצברים, שמאוד עזרו לי להתאקלם וללמוד עברית תוך כדי לימודים רגילים בכיתה.

אחרי התיכון למדתי כימיה ובבית ספר לטכנאים בבאר שבע. מניסיוני יש חשיבות מאוד גדולה ללימודים ובעיקר לימוד מקצוע שמאוד עוזר להסתדר בחיים. מהצבא קיבלתי פטור משירות סדיר מכיוון שהיה עודף מחזור בצה"ל לכן שוחררתי. 

המקום הראשון שעבדתי בו אחרי הלימודים היה במעבדת "שירות שדה" השייך למשרד החקלאות. היינו עושים בדיקות קרקע ומאוד עזרנו לחקלאים באמצעות אגרונומים ומפקולטה לחקלאות ברחובות. בבית ספר יסודי אהבתי ללמוד כימיה ולכן גם בחרתי במקצוע ולכן מאוד נהנתי מעבודתי כטכנאית כימיה

לאחר שלוש וחצי שנים עברתי לעבוד ברפא"ל בשירות פיתוח אמצעי לחימה, בשני המקומות נהנתי מעבודתי עם הרבה עשייה ואתגרים. פרשתי לפנסיה אחרי ארבעים ואחת שנים.

הכרתי את בעלי דרך מכרים ב1971, וב1972  התחתנו כשהייתי בת עשרים וארבע. החתונה הייתה בחיפה וכשהייתי בת עשרים וחמש וחצי נולדה בתי עינת ובגיל שלושים נולדה ביתי השנייה ליאת. 

הקמתי משפחה יפה עם שתי בנות מקסימות וחמישה נכדים מדהימים שמביאים לי הרבה נחת. אנחנו כמשפחה חילונית חוגגים את החגים ביחד עם כל המשפחה ומאוד נחמד לנו ביחד. יצאנו לחוץ לארץ לטיולים הרבה פעמים, ובחלק מהטיולים צירפנו גם את בנותיי ומאוד נהנו מהטיולים ומהביחד.

כשנכדתי הגדולה עמית הייתה בת  שבע נסעתי איתה ועם ביתי הגדולה עינת, לטיול שורשים במקום הולדתי ברומניה, הייתה חוויה מרגשת עבור שלושתנו.

שתי הבנות שלי גרות בארץ לכן גם הקשר בינינו הוא חזק. יש לי חמישה נכדים שאני רואה אותם לעיתים קרובות מאוד. 

אחרי שפרשתי לגמלאות מאוד עזרתי לבנות בגידול הנכדים, ועכשיו כשהנכדים גדלו יש לי יותר פנאי לעצמי. 

הזווית האישית

גלעד: היה לי כייף לפגוש את סבתא ולשמוע עליה, ראיתי שאמא שלי דומה לה מאד.

יהודית: תודה על הזדמנות שלא אשכח אף פעם בחיי. כל המפגשים היו מאד מעניינים ומשמעותיים עבורי.