מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישיים ורקע משפחתי

שמי קלריס בלייך, נולדתי בתאריך 3/11/1950, שם משפחתי לפני הנישואים היה פקליארו. נולדתי בעיר יאסי ברומניה. בזמנו היו הרבה מאוד יהודים שם. אני זוכרת שההורים שלי הלכו לבית הכנסת במרכז העיר ובחגים היו הרבה יהודים בבית הכנסת. הוריי גם ילידי רומניה. אמא שלי, מרים, הייתה עקרת בית ודאגה לעבודות הבית לדוגמה: ניקיון, בישול, תפירה ועוד. אבא שלי, עזרא, היה עובד במסעדה. הלכתי לבית הספר ולמדתי גם ביום שבת כי ביום ראשון היה היום החופשי. אני זוכרת שהיו משפחות של יהודים דתיים מאוד שלא הרשו לילדים לבוא ביום שבת לבית הספר.

ילדותי ברומניה

גדלתי בעיר יאס ברומניה. הייתי שם עד גיל 14. למדתי בבית הספר היסודי. מתחילים ללמוד שם בגיל שבע כיתה א'. היו לי חברות וחברים יהודים וגם גוים רומנים. היינו משחקים יחד בתופסת ומחבואים. הבנות אהבו לשחק קלאס, הבנים בעיקר כדורגל. שיחקנו הרבה שעות בחוץ. אני זוכרת שהייתה לי חברה שבחצר שלה היה עץ תות גדול מאוד. נהגנו לטפס עליו ולקטוף תותים מתוקים.

כשהיינו בגיל 12 בערך, נהגו להעניק לתלמידים טובים מן פרס בצורה של סרט אדום, כמו בנדנה שקושרים מסביב לצוואר. הפרס מטעם המפלגה הקומוניסטית ששלטה במדינה. הייתי תלמידה טובה וציפיתי לקבל את הסרט. יום אחד קראו לי לחדר המנהל ואמרו לי שמגיע לי אבל מכיוון שאנחנו יהודים ונרשמנו לעליה לארץ ישראל הם לא יתנו לי את הפרס. הייתי מאוד עצובה ומאוד כעסתי שלא נותנים לי את מה שמגיע לי. הילדים הרומנים ילכו עם הסרט מסביב לצוואר כל יום ואני לא. באתי הביתה, סיפרתי להורים ובכיתי. הרגשתי שנותנים לי עונש שלא מגיע לי.

העלייה לישראל

במשך שנים רבות השילטון הקומוניסטי לא הרשה ליהודים לעלות לישראל. בשנת 1964 כשהייתי בת 14 הגיע האישור לעלות לארץ. ההורים שלי היו שמחים ונרגשים. אני חששתי ודאגתי כי נאלצתי לעזוב את המקום והחברות שאני מכירה. לא הכרתי את הארץ החדשה, ארץ ישראל, לא ידעתי לדבר עברית. משפחתי, הוריי אני ואחותי עלינו לארץ אך קודם לכן, חנינו חניית בינים לשלושה ימים ביוון.

המשפחה הגיעה לארץ וגרה בראשון לציון. קיבלנו מהמדינה ציוד בסיסי: "מיטות סוכנות" כבדות מאוד מברזל, מזרונים קשים, שמיכות דוקרות ולא נעימות. אבל כנראה שלא היו אז דברים מפנקים כמו היום. אני ואחותי הלכנו לבית הספר. אבא שלי עבד ביקב בראשון לציון. בהתחלה אמא שלי לא עבדה אבל בהמשך, מכיוון שהייתה חייבת לעזור בפרנסת המשפחה, מצאה עבודה כתופרת בתל אביב. בבית הספר הילדים לעגו ללבוש שלי שהיה שונה משל הילדות בארץ. אומנם בהתחלה לא ידעתי עברית אבל מהר מאוד למדתי.

תקופת בית הספר והלימודים בישראל

הגעתי לארץ בגיל 14, סוף בית הספר היסודי. גרנו בנחלת יהודה שליד ראשון לציון. למדתי בבית הספר היסודי במקום. לא ידעתי עברית בכלל. בכיתה הייתה ילדה שידעה לדבר רומנית והיא תרגמה לי כמה שהיא ידעה.

בשיעורי חשבון הצלחתי כי תרגילי חשבון הם לא שונים. גם באנגלית הצלחתי כי האותיות זהות לרומנית. בנושאים אחרים היה לי קשה מאוד. הייתה מורה בשם רינה שהייתה המורה הראשונה שלי לעברית. היא הייתה קוראת לי בשעורים חופשיים שלה ומלמדת אותי עברית. התקדמתי די מהר והתחלתי להבין מה לומדים בכיתה. המורה לאנגלית הייתה חביבה מאוד ותמיד שיבחה אותי ועודדה. אני חושבת שהיא השפיעה עלי. זאת היא שגרמה לי לרצות להיות מורה לאנגלית.

מקצוע ועיסוק 

הייתי מצוינת באנגלית והחלטתי להיות מורה לאנגלית. למדתי בסמינר למורות במשך שלוש שנים. לימדתי אנגלית בכיתות ה'-ו'. אני מאוד אהבתי ללמד את הילדים וליראות איך הם מתקדמים. אהבתי ללמד דרך שירים ומשחקים באנגלית. עבדתי כמורה לאנגלית במשך 34 שנים. היו לי רגעים רבים של הנאה וסיפוק כאשר התלמידים הצליחו בלימודים.

סבתא עם עבודתה

תחביבים

יש לי מספר תחביבים כמו ספורט, רקמה, סריגה, אריגה ועוד. אני הולכת לאימוני ספורט ארבע פעמים בשבוע. בנוסף אני הולכת לחוג לעבודות יד ובעיקר נהנית ממשפחתי היפה והאהובה שלי.

עבודה נוספת של סבתא

הזוית האישית

סבתא קלריס: נהניתי מאוד בקשר הרב דורי, שיתפתי חוויות מהילדות והעליה. מקווה שנכדי למד משהו חדש על ילדותי ברומניה,עליה לארץ וקשיים בהתאקלמות. בהמשך הקמת משפחה ומקצוע. אני מאחלת לארז הצלחה בלימודים. תזכור את הסיפור ותשתף בו את כל בני המשפחה. תהיה ילד טוב, תאהב את המשפחה ואת הארץ, תצליח, תתקדם ותהינה מהחיים.

הנכד ארז: אני מאחל לסבתא אושר, בריאות ושמחה. נהניתי לשמוע את הסיפורים היפים שלה. מאחל לנו שנמשיך להיפגש, ליהנות ולטייל ביחד.