מאגר סיפורי מורשת

שמי אביתר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, ז'אן דיין נאמן.

סבתא סיפרה לי על העלייה שלה עם משפחתה לישראל: "עלינו מצרפת לאור האנטישמיות שהייתה באותה התקופה. אני זוכרת שהיו מרססים לנו כתובות נאצה על קירות הבניין, היו מתנכלים לנו כילדים בבית הספר – גם מצד המורים וגם מצד הילדים. לכן עלינו בשנת 1967 כשהייתי בת 7. עלינו רק המשפחה הגרעינית, ואילו המשפחה המורחבת נשארה בצרפת.

לאבא שלי (קלוד) בצרפת הייתה עבודה מכובדת ומפרנסת בכבוד, בעוד שאמי אסתר הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים שביניהם היו שמונה ילדים צעירים. שטנו במשך שמונה ימים באונייה כדי להגיע לארץ ישראל. תחילה ניסו לשכן אותנו במעברה בקריית היובל, אך לאחר סירוב מתמשך של אמי ואבי, העבירו אותנו לקטמון לדירה קטנה וצנועה.

אבא שלי התקשה למצוא עבודה ולכן עבד כשמש בבית כנסת, עבודה שלא הצליחה לפרנס בית מבורך בילדים. המצב הכלכלי לא היה פשוט ולכן חלקנו נשלחנו לבתי אומנה ופנימיות מצד רשויות הרווחה, שראו כי המצב קשה בבית, בעוד שאבי החל לחלות וכמעט לא יכל לצאת ולהביא פרנסה הביתה.

בשכונה שלנו לא היו עולים מצרפת ואנחנו לא ידענו כמעט עברית. למדנו את השפה בבית הספר, אך כל המעבר לארץ היה מלא במכשולים רגשיים וכלכליים. לאחר בגרותי התחתנתי עם יעקב נאמן בשנת 1978 והבאנו לעולם שלוש בנות: אלינור, שמרית וטל ובן אחד, ברוך, שנקרא על שם הסב מצד האב.

סבתי כאם צעירה מחזיקה בידיה את אמי

תחילה גרנו במעלות דפנה אחר כך ברמות, מלחה והיום אנו מתגוררים במעלה אדומים. כיום אני סבתא ל- 14 נכדים מתוקים ואהובים.

הזוית האישית

אביתר הנכד המתעד: סבתא ואני שמחנו לשבת ולשוחח עוד על הבדלי הילדות של פעם לבין ילדות של היום. חשוב לילדים של היום לדעת על קשיי העבר ועל החוזק הנדרש מהדורות שקדמו להם.