מאגר סיפורי מורשת

סבתא שמחה קטורזה מספרת לנכדתה מירי

אני שמחה קטורזה לבית משפחת חלפון נולדתי בתוניס שבתוניסיה בשנת 1953.

העלייה לארץ:

בשנת 1983 עליתי לארץ, כשהגענו לישראל, הסוכנות שלחה אותנו למעון עולים ומרכז קליטה בנתניה. שמחתי שהגעתי למקום דתי, אבל לא ידעתי מה מחכה לי. כשהגעתי חיפשתי מיד גנים לילדים ומוסדות חינוך לגדולים יותר. אבל כשהלכתי לראות את הגן, גיליתי גננות בכלל לא דתיות! זה הטריד והדאיג אותי מאוד.

הלכתי למכולת לקנות מעט מוצרי מזון לבית, פתאום ראיתי, שעל כל מוצר רשום כשר. מאוד שמחתי, וקניתי המון מוצרים. בצרפת היה לנו פנקס, שבו היה רשום מהם המוצרים הכשרים ומה לא.

בשבת בבוקר ראיתי אנשים מחללים שבת, הזדעזעתי לראות את זה. מיד אמרתי לבעלי ע"ה וביקשתי ממנו לחזור לצרפת. הוא תמיד אמר לי "מה??? לחזור??" ואני חזרתי ואמרתי לו, שבצרפת היה לנו מוסדות חינוך טובים לילדים, ופה אין כלום!!! על שנינו הייתה קשה מאוד הפרידה מהמשפחה. כל השבת הייתי בדיכאון.

ביום ראשון ב-8 בבוקר יצאתי לרחוב, ובאמצע ההליכה שלי ראיתי אישה דתיה עם פאה יושבת על הספסל, זה היה פשוט נס. חשבתי שאני חולמת, היא נגשה עלי וראתה על פני מצוקה, שאלתי אותה בחצי מילים חצי חצי בתנועות ידים (כי לא ידעתי עברית), היא שאלה אם אני צרפתייה, וכאשר עניתי לה בחיוב. היא כתבה לי בפתק את מספר הטלפון של הרב דרייפוס ע"ה, והציע לי לדבר איתו. כל כך שמחתי, התקשרתי מיד, והוא אמר לי, שיגיע בעזרת ה' אלינו הביתה.

כשהוא הגיע אלינו, הוא מיד התחיל לעזור לנו. אמרתי לו שהכל לא טוב כאן, חוץ מדבר אחד, ראיתי שעל כל המוצרים כאן רשום "כשר". הוא אמר שהוא יבדוק מה כשר ומה לא ממש מתאים לנו. הוא בדק ומצא, שכמעט כל המוצרים שקניתי אינם בכשרות מתאימה. הוא אמר וגם עזר לי להחזיר לחנות את המוצרים. אמרתי לו, שכתוב שזה כשר? ואז הוא אמר לי, שכל אחד יכול לכתוב כשר, על כל מה שהוא רוצה.

לאורך כל ההתאקלמות שלנו בארץ, הוא מאוד עזר לנו והמליץ לנו לעבור לגור בכפר חב"ד.

ביום הראשון שעלינו לארץ פגשנו את השכנים שלנו, שגם  הם הגיעו מצרפת לפני כמה חודשים לארץ. הם הגיעו לבקר את סבתא שלהם . אבל עדיין רציתי לחזור לצרפת.

יום אחד דפק אצלינו בחור, הוא ביקש את בעלי ע"ה, וכל הזמן אמר לבעלי, שכדאי לנו להישאר בארץ ישראל, כי היא ארץ קדושה. הוא הגיע אלינו פעמיים לשכנע, והוא לא הפסיק להטריד את בעלי.

אחרי שבוע הוא הגיע שוב ובעלי רמז לי שאין לו כבר כוח אליו… ואז הוא פנה אלי, והתחיל להגיד לי שארץ ישראל היא ארץ קדושה, שבה הלכו אבותינו אברהם יצחק. לבסוף, זה מה ששכנע אותי להישאר בארץ ולא לחזור לצרפת.

ברוך השם הרב דרייפוס ע"ה עזר לנו לעבור לכפר חב"ד. שם היו לנו מוסדות טובים לילדים וגנים לילדים הקטנים יותר.

מאז אנחנו 39 שנים גרים בישראל.

 בצעירותי עם ילדי

הזוית האישית

הנכדה מירי: תודה רבה לך סבתא, שפינית מזמנך כדי לספר לי על קורות חייך. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת יהודי חסידי מכולם,